בבא מציעא פרק ו משנה ג
הלכות שכירת החמור
| מערך שיעור מוצע
משך זמן ההוראה: שני שיעורים א. מקרא מפה: הגדרת המושג שוכר, דוגמאות ודינים בסיסיים. ב. מבוא למשנה: החמור הוא המכונית של היום. ג. צעד ראשון: סימון מילות דין ובניית תרשים כאמד"ט. ההבנה מי פטור ומי חייב ובמה. ד. צועדים ביחד: לימוד בחברותות של הרישא של המשנה, עם המחזה של השיח במליאה על ידי אחד הזוגות. ה. לומדים את השטח: לימוד הסיפא של המשנה באמצעות טבלה וטענות בעל החמור המופיעות בחוברת. ו. לומדים את השטח: לימוד הדינים האמצעיים במשנה ופירוש הרב קהתי. ז. יישום הדינים במקרים של השכרת רכב בימנו. ח. מרחיבים את המבט: שיח על אחריות השוכר (אפילו שהוא שילם כסף). |
תוכן
המשנה מפרטת מקרים שונים של תקלות בשכירת החמור ופוסקת מי האחראי לכל אחת מן התקלות – השוכר או המשכיר. הבסיס לדינים
במשנה זו הוא הדין ששוכר פטור מלשלם על נזק שנגרם תוך כדי שימוש רגיל בחפץ או בבהמה, וחייב כאשר הנזק נגרם כאשר הנזק
נגרם באשמתו.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה
הרישא והסיפא עוסקים בנושא אחד (ואכן במשנה המצוטטת בגמרא דינים אלו מופיעים ברצף) והוא שבעל החמור התנה עם השוכר
שיוליך את החמור דווקא בבקעה ולא בהר או להיפך, והשוכר שינה מההסכם ביניהם. ברישא כתוב הדין באופן כללי – אם השוכר שינה
והבהמה מתה – הוא חייב. בסיפא ישנו פירוט ממה בדיוק מתה הבהמה והעיקרון הוא שאם ברור לגמרי שהבהמה מתה בלי קשר לשינוי
שעשה השוכר הוא פטור (כגון שהשוכר לקח אותה לבקעה ולא להר ושם היא החליקה, וקל וחומר שהיתה מחליקה בהר). אך אם היא
מתה כתוצאה מהשינוי (או אף אם לא הוכח אחרת כדברי הרישא) השוכר חייב.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה…
הדינים באמצע של המשנה עוסקים בתקלות ללא קשר לשינוי שעשה השוכר. ניתן לומר שכאשר מדובר על תקלות שקשורות לאיכות
החמור, שלכך מחויב המשכיר, הוא חייב להעמיד לו חמור אחר, וכאשר מדובר על תקלות שקשורות לגורמים שאינם תלויים במשכיר אלא
ב"מזל" (ראו הסבר ביחידה) – השוכר צריך להתמודד עם מה שיש. נוסף על כך, שני המקרים שבהם המשכיר פטור (הבריקה או נעשית
אנגריא) אילו מקרים שהשוכר יכול להתמודד איתם, שאם התעוורה יכול לכוון אותה, ואם נלקחת למלכות יכול ללכת עם אנשי המלכות עד
שימצאו חמור אחר וישחררו את שלו.
הערה 'לשונית': מכיוון שתלמידים מרבים להתבלבל בין המושגים משכיר ושוכר, העדפנו את השימוש במילים בעל החמור ושוכר. אמנם
כדאי ללמד תלמידים מושגים אלו, אך המשנה קשה על כל פנים ולכן כדאי להקל היכן שאפשר).
כדאי גם לשים לב שבמשניות הקודמות למדנו על אדם ששוכר פועלים, ולהבדיל כעת מדברים על מי ששוכר בעלי חיים.
מבנה
זו משנה ארוכה וגם התרשים שלה ארוך, אך קל יחסית לבניה: בדינים במשנה ישנן מילות דין מובהקות – חייב ופטור (מלבד 'אומר לו הרי
שלך לפניך'). אחרי זיהוי הדינים פשוט לזהות את המקרים – מה שנמצא לפניהם, גם אם הוא ארוך ולא מובן כעת לתלמידים (במשנה זו
אין צורך לימודי להפריד למקרים ספציפיים אם המשנה לא הפרידה, כמו מתה או נשברה). כדי להקל את ההתמודדות עם אורך המשנה,
המשנה חולקה לשלושה חלקים על ידי הרווחים בין השורות.
המקרה "אם מחמת המעלה" שבסוף המשנה מתפצל מהמקרה ואם הוחמה כי משמעותו שאם הבהמה הוחמה מחמת המעלה בהר. בזמן
יצירת התרשימים ניתן להעלות זאת כשאלה בכיתה – לאן מקרה זה מתקשר, וכך לחדד את הבנת המקרה, יחד עם זאת אין לדרוש
מהתלמידים דיוק זה.
הצעות הוראה, המחשה ויישום
א. פתיחה בהגדרת שוכר ובדוגמאות שונות. מה נהוג לשכור היום? בית, רכב, ציוד מסוגים שונים, כלי נגינה, כלי עבודה, ועוד.
על איזה נזק חייב השוכר לשלם? אם זה כתוצאה משימוש רגיל – פטור, אם הוא גרם לנזק – חייב.
כדי להמחיש ולבסס עיקרון זה אפשר לספר סיפור קצר (עדיף אמיתי שקרה לכם, אבל אם אין ניתן להשתמש בדוגמאות הבאות) ולשאול:
מהו הכלל? במה הדבר תלוי?
# יש לי ציוד סנפלינג יקר, שאני מוכן להשכיר למטיילים שזקוקים לכך. פעם אחת השכרתי אותו למשפחה מסוימת לטיול, וכשהם הגיעו
לבריכה גדולה באמצע המסלול התיק נפל להם לתוך המים. הם לא ייבשו את הציוד אלא השאירו אותו כך עד שעלה עובש בחבלים.
מי חייב בנזק שנגרם לחבלים?
# השכרתי את חליל הצד שלי לילדה שהתחילה ללמוד נגינה. פעם אחת, בשעה שהתאמנה כראוי בחליל, התרופף אחד מהסוגרים של
החורים של החליל. מי חייב לשלם על התיקון?
ב. החמור – המכונית של פעם. הקישור והיישום של זה נמצאים בסוף היחידה לאחר הלימוד, אך כדאי לשאול את התלמידים עוד לפני
קריאת המשנה: לשם מה שימש החמור? מה מקביל לחמור היום במציאות של חיינו? הקדמת ההבנה הזאת עשויה לסייע לתלמידים
להבין כיצד המשנה הזאת רלוונטית היום.
ג. קריאת המשנה וסימון מילות הדין – פטור וחייב, הסבר הדין – אומר לו הרי שלך לפניך (כלומר פטור), ואז חלוקת המשנה למקרה ודין,
ובניית תרשים כאמד"ט. לשאול אילו חלקים במשנה עוסקים באותו נושא? יש לשים לב שמכיוון שיש כאן שני צדדים – בעל החמור
והשוכר, צריך לשים לב מי חייב או פטור בכל אחד מהדינים, ובמה הוא חייב או פטור (בעל החמור חייב לספק חמור חלופי ואילו השוכר
חייב לשלם בעד הנזק).
ד. לימוד בחברותות את הרישא של המשנה. באיסוף במליאה ניתן לבקש מאחת החברותות להמחיז את השיחות שהם כתבו בשלב א של
הלימוד, ומכל שאר הכיתה לזהות בכל שלב של ההמחזה אילו מילים מהמשנה מתארות חלק זה.
בנימוק שלב ב התלמידים צריכים להיעזר במידע שמספק המדריך.
הקשר למשנה הקודמת (תשובה לשלב ג) הוא ששם נלמד שכל המשנה ידו על התחתונה, וכאן השוכר שינה מתנאי השכירות.
ה. ארגון הדינים בסיפא של המשנה בטבלה (ראו בחוברת) כדי להבהיר את המקרים והדינים. לאחר ביצוע כל משימה 4 חשוב להדגיש
את העיקרון: אם השוכר משנה מתנאי השכירות, רק כאשר מוכח בבירור שהנזק קרה מסיבה שאינה קשורה לכך – הוא פטור.
ו. לאחר לימוד הדינים האמצעיים במשנה להקביל את הדינים לשכירת רכב. לבקש מהתלמידים לומר תקלות ברכב ולמיין – לראות מה
קשור בשימוש תקין ברכב, שימוש לא תקין ברכב, תקלות שאינן קשורות לא במשכיר ולא בשוכר. לאחר המיון לכתוב את הדין לכל אחת
מן הקבוצות.
הפנמה / ערכים
לשוכר ישנה אחריות לשמור על החפץ או הבהמה ששכר. הוא משלם כסף עבור השכירות – והרשות שהוא מקבל היא לשימוש נכון בדבר,
ולא אחרת. זאת בניגוד לטענה ש'שילמתי על זה כסף אז מותר לי להשתמש בזה איך שארצה'. גם מי ששכר – מחויב לשמירה על החפץ.
| הרב פינחס קהתי
נולד בפולין. היה פעיל במזרחי ועלה לארץ. |