מדוע לבנות תיבה?
לכאורה, הקב"ה יכול היה להביא להצלת נח בדרכים פשוטות יותר. במקום לעמול על בניית תיבה במשך זמן רב, היה יכול להביא את נח לאי מסוים, ושם לא להמטיר גשם או לא להמטיר על ביתו של נח וכדומה. מדוע היה צורך בתיבה?
התיבה עצמה היא דבר פלא. חיות רבות כל כך – טהורות וטמאות – כמעט בלתי אפשרי שתיבה תחזיק כל כך הרבה. הרמב"ן (ו', יט) אומר שהאדם עשה מה שביכולתו לעשות, והשאר – בידי שמים, בדרך נס (והוא כותב שלא נחשוב ששלוש מאות אמה הם באמות נוח, שהיה איש גדול, כי אם כך, גם החיות היו גדולות):
מכל בשר וגו' – ידוע כי החיות רבות מאד, ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם, והרמש הרומש על הארץ רב מאד. גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר, וכמו שאמרו רבותינו (חולין סג ב) מאה ועשרים מיני עופות טמאים יש במזרח וכלם מין איה הם, ולעופות טהורים אין מספר. והנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם. וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה, לא תכיל אותם התיבה הזאת, ולא עשר כיוצא בה. אבל הוא נס, החזיק מועט את המרובה:
ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמך על הנס הזה. ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה, אולי יעשו תשובה. ועוד עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים. ואל תתפתה לאמר (ראה ראב"ע להלן פסוק טז) כי היו שלש מאות אמות באמות איש נח, והיה גדול, שאם כן היו גם האנשים גדולים, גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם במבול. ועוד כי האמות אמות התורה הנה:
חז"ל (עיין רש"י, ו', יד) שאלו שאלה זו, וענו שנח בנה תיבה והתעסק זמן רב בבניית התיבה (מאה ועשרים שנה), בכדי שיראו זאת אנשי דור המבול ויוכלו לחזור בתשובה. שיבינו את התכנית האלקית ואולי ישובו מדרכיהם הרעה (ועדיין לא שבו בתשובה[1]):
עשה לך תבת – הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה?
כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם, אולי ישובו.
תשובה אחת אפשרית, שנח אמור לפעול ולעשות רצון ה', לבנות תיבה ולהשקיע בה זמן רב, כהכנה להצלתו. ייתכן לשלב את שתי התשובות: נוח מתעסק בתיבה ועושה רצון ה', למרות שכולם מסביב בוודאי לועגים לו ואף מקנטרים כנגדו. נוח עושה רצון ה' ואף מטיף לאחרים על עוולות חברתיות ורוחניות אף אם דבר זה איננו פופלרי. אף אם הוא הולך כנגד הזרם.
ייתכן שדבר זה יש בו שני עניינים: א. עצם הפעולה הרבה בעשיית רצון ה'. ב. האדם צריך לטרוח בהצלתו תחילה, ורק אחר כך יש עזרה אלקית.
ייתכן עוד, שכיוון שנוח עתיד להיות במציאות של עולם חרב (מעין שואה), צריך שתהיה לו הכנה נפשית. ייתכן שהתקופה המרובה של הבנייה, היא הכנה נפשית לנוח ולמשפחתו (ולמרות זאת, הגיע לשכרות כשראה את החורבן).
אמנם, ייתכן להסביר גם אחרת. פתח לתשובה נמצא במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לא). הוא כותב:
קנים תעשה את התיבה, קילין ומדורין, א"ר יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תיבתך מטהרתך.
המדרש מתאר את נוח הבונה תיבה כדי להיטהר! ממה היה צריך נוח להיטהר?
נח נמצא בעולם של קלקול, בעולם של פגמים. בעולם שבו "ותישחת הארץ לפני האלקים", "מלאה הארץ חמס". עולם שבו אנשים מתנהגים בצורה מקולקלת איש לרעהו. דור שפגם בעבודה זרה וגילוי עריות, אבל "לא נחתם דינם אלא על הגזל" – "מלאה הארץ חמס". נח הוא צדיק ואינו עושה כמעשיהם. אולם, בשביל לבנות עולם חדש, צריך להתחיל בעולם של חסד, עולם של תיקון, עולם של אהבה.
בעולם זה, יגורו נוח ומשפחתו בתנאים קשים מאוד, במקום צפוף באופן יחסי, יחד עם בני המשפחה ובעלי חיים רבים מאוד. דבר הנשמע כיום הזוי. לא רק עם כמה כבשים ועיזים, אלא עם בעלי חיים מכל המינים והסוגים. ביניהם בעלי חיים טורפים ואכזריים; עופות וציפורים.
חיים שכאלו בתיבה, מחייבים את כל בני האדם לדאוג אחד לשני ולדאוג לבעלי החיים. התיבה היא דגם של עולם מאוחד, דואג ואוהב. מתוך עולם שכזה, ניתן לבנות עולם מתוקן ונכון.
וכך אומרים חז"ל במדרש (מדרש תהלים (בובר) מזמור לז) שאברהם אבינו שאל את מלכי צדק, בזכות מה יצאתם מן התיבה (לפי חז"ל גם מלכי צדק היה בתיבה), ואמר לו שעשו שם צדקה, ושאלו: מה הצדקה שהיה ניתן לעשות בתיבה, ואמר לו, שלא היו ישנים אלא נותנים מאכל מתאים לכל חיה וחיה כל הלילה. אמר אברהם: אם הם עשו צדקה עם בעלי חיים ויצאו מן התיבה, הרי שאם אני אעשה צדקה עם בני אדם, בוודאי שאזכה, ולכן נטע אשל בבאר שבע (אכילה, שתייה, לויה):
שאילולי שקנא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ, ואימתי קנא שאמר למלכי צדק כיצד יצאת מן התיבה, אמר ליה בצדקה שהיינו עושים שם, אמר לו וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם, והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ולמי הייתם עושין צדקה, אמר ליה על הבהמה ועל החיה ועל העוף, לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה, אותה שעה אמר אברהם ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה, באותה שעה נטע אשל בבאר שבע, אכילה שתיה לויה.
היה ברור לאברהם שניצלו מן המבול בזכות איזה מעשה חסד, ואכן כך התברר למעשה. נמצא אם כן, שהתיבה היוותה דגם של חסד לעולם, שממנו אף פרח החסד של איש החסד – של אברהם.
תיבת נח והמשכן:
תיבת נוח מזכירה בדרך כלל את תיבת משה. אולם, בתיאור עשיית התיבה היא מזכירה הרבה יותר דבר אחר. היא מזכירה את בניית המשכן ואחר כך את בניית המקדש. אלו הם הדברים היחידים שיש עליהם הוראות בנייה בתורה "וזה אשר תעשה אותה…". וכך אומר המדרש (בראשית רבה, נח, ל"א):
וזה אשר תעשה אותה, אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למוד באמתך, הה"ד (דהי"ב, ג) אורך האמות במדה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות עשרים…
ואכן, ישנן הקבלות רבות בין תיבת נוח ובין בניית המשכן. למשל, בתיבת נוח "עשה לך תיבת עצי גופר", ובמשכן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח). וכך חוזר הפועל עש"ה פעמים רבות, עד שבסיום התיבה כתוב "ויעש נוח ככל אשר ציווה אותו אלקים כן עשה" (בראשית, ו', כב) והדבר מקביל להפליא לסיום המשכן "ויעש משה, ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה" (שמות, מ', טז).
פרט לכך, גם נס המקדש, שמכיל את הרבים "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים… ומעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" (אבות, ה', ד) היה קיים גם בתיבה, שכאמור, לפי מימדיה לא ברור כיצד נכנסו אליה כל כך הרבה בעלי חיים.
מן הדגם של תיבת נוח נבנה אברהם, ואחר כך, גם המשכן.
עשיית חסד – היא תיקונו של עולם. זוהי פתיחתו של עולם נוח, זהו תיקון חטא המבול, וזוהי ההכנה והתשתית גם לבניין המשכן, שהוא דגם של העולם – אורו של עולם[2].
[1] בפשט, לכאורה לא האמינו. אמנם, לפי חז"ל ואולי גם בפשט נראה שראו את הגשם מגיע ולא חזרו, ראו את הפלא שבחיות הנכנסות לתיבה ועדיין לא חזרו. כנראה שהקושי להשתנות גדול מכל דבר!
[2] המשכן מקביל גם לבריאת העולם (עיין דבר תורה שלי על כך). ואם כך, המשכן מקביל לבריאת העולם הראשונה, ולבריאת העולם השנייה (לאחר נח), כיוון שהמשכן אמור לייצג את המציאות הרוחנית והפנימית של העולם.
אין תגובות