הגמ' בשבת פח. אומרת שכפה הקב"ה את קבלת התורה על עם ישראל "כפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית".
הקושי שבדרשה זו: דווקא הפשט הוא הפוך ממש. עם ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ואם כך מה היה הצורך בכפייה? (תוס' שם, ד"ה כפה).
המהר"ל נותן שתי תשובות (יש לו הצעות נוספות):
- התורה רוצה להבהיר שקיום התורה איננה התנדבות אלא היא חובה.
- התורה היא השלמה הכרחית לעולם. אילולי התורה, לא היה יכול העולם לעמוד (לולא תורה לא נתקיימו שמים וארץ). לכן, דבר שהוא הכרחי לעולם, צריך להופיע בעולם בהכרח ולא מתוך קבלה רצונית (אור חדש עמ' מו, ותפארת ישראל פרק ל"ב).
ניתן להבין לפי המהר"ל מדוע היה צורך בכפייה, למרות שעם ישראל הסכים לקבל את התורה מרצון, אולם, בכל אופן פשט הכתובים ממש זועק על קבלה רצונית בלבד, שלא מוזכרת בה כל כפייה! הסבר אחר ליחס בין הפשט ובין דברי חז"ל ביחס לכפייה, עונה המשך חכמה (שמות, י"ט יז. עיין גם בעקידת יצחק, שער מ"ד) בדברים נפלאים:
מלמד שכפה עליהן הר כגיגית. פירוש, שהראה להם כבוד ה' בהקיץ ובהתגלות נפלאה עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעי ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ה', והיו מוכרחים כמלאכים בלא הבדל, וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה.
לדברי המשך חכמה, לא היתה כפייה ממשית. היתה התגלות כל כך גדולה, עד שלא היה מקום שלא לקבל את התורה. כאשר ההתגלות ברורה, כאשר כבוד ה' נגלה לעיני בני אדם, ממילא קבלת התורה הופכת לדבר הכרחי ובלתי נמנע. לכן, באמת פשט הכתובים נכון: עם ישראל רצה לקבל את התורה. אולם, הרצון נבע מן המציאות הפשוטה של גילוי כבוד ה'. מציאות שהיא עצמה כפייה לקבל ברצון!
גם אנו צריכים לעצור מידי פעם, להתבונן בדברים המדהימים שהקב"ה עושה עימנו, להתבונן בניסים המדהימים שזכינו להם בדורנו, בתקומת מדינת ישראל ושחרור ירושלים, להתבונן בכל הטוב שהקב"ה משפיע עלינו בכל עת ובכל שעה, ומתוך אותה התבונות לחוש את כבוד ה' בעולם. כך בכל ימות השנה, וכך בצורה מיוחדת כשאנו מקשיבים לקריאת מתן תורה בחג השבועות. ההתבוננות, תחושת הרוממות וקרבת ה', תביא אותנו בהכרח לתשוקה עצומה לעשות רצון ה' בעולם.
אין תגובות