הפרשה פותחת בתרומות של עם ישראל למשכן. ישנו קושי מפורסם בפסוק הראשון:

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי".

לכאורה היה צריך להיות כתוב "ויתנו" לי תרומה?

The word GIVE spelled out on clothespin clipped cards in front of glowing lights.

האבן עזרא מסביר, ש"ויקחו" יכול להתפרש גם כנתינה. הוא מביא כראיה פסוק מספר מלכים (א', י"ז, י): "קחי נא לי מעט מים". והוא מסביר מתי מדובר על לקיחה ומתי על נתינה.

אולם, ישנו קושי בפירוש זה. באותו פסוק, בסופו, כתובה שוב 'לקיחה' וכאן אי אפשר לפרש שמדובר בנתינה: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". כאן, ברור שמדובר על לקיחה, ולא על נתינה, וקשה לפרש באותו פסוק את אותה מילה במובנים הפוכים!

הספורנו מסביר:

"ויקחו לי תרומה: אמור לישראל שחפצתי שגבאים יגבו בעדי תרומה".

כלומר, "ויקחו" מתייחס לגבאי הצדקה. הם יקחו את הצדקה עבור המשכן. וממי יקחו את התרומה? "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – כל אדם שירצה לתרום – ממנו יקחו את התרומה.

לאחר שהגענו לפירוש זה, ניתן לפרש באופן דומה, ומעט אחרת (ומעין זאת בנצי"ב בהעמק דבר, אך הוא מבאר גם כן מעט אחרת מדברינו).

הנצי"ב שואל: "ואם לא היו מתנדבים לא נעשה המשכן?". מה היה קורה אם עם ישראל לא היה מתנדב להביא תרומות. האם אז, לא היה נבנה משכן? הוא ממשיך להקשות, שאפילו בשביל לבנות בית כנסת אנו פוסקים שמכריחים אדם לתת כסף, ואם כך בודאי שנכריח ביחס למשכן.

ניתן לומר, שאם עם ישראל לא היה תורם למשכן, הרי שהוא לא היה זכאי למשכן. אולם, ניתן להסביר אחרת. באמת היתה חובה להביא תרומות למשכן. כולם היו חייבים להביא. אלא, שבניגוד למחצית השקל, ששם כל אחד היה מביא בדיוק אותו דבר (חצי שקל) הרי שכאן, כל אחד נתן כמה שרצה.

ואם כך, גבאי צדקה היו עוברים מבית לבית ולוקחים תרומה ("ויקחו לי תרומה" – הגבאים). אולם, כל אדם היה נותן ככל אשר ידבנו לבו.

לא ייתכן שכל אחד מישראל לא יהיה שותף בכלי המשכן. אולם, כל אחד יוכל להיות שותף בהתאם ליכולותיו ובהתאם לנדיבות לבו.

ומן המשכן, נלמד גם לחיינו (והמשכן מקביל בדברים רבים לבריאת העולם, ומכאן שיש ללמוד ממנו על העולם כולו).

כל אדם צריך לתת, צריך להעניק, צריך לתרום. אדם שלא תורם איננו שותף. הדבר היחיד המשתנה הוא גובה התרומה. תרומה אינה התנדבות. תרומה היא חובתו של כל אדם בעולם,כשותף בעולמו של הקב"ה.

כך ביחס לתרומות בכסף, וכך גם ביחס לדברים אחרים. למשל, בכל בית, כל ילד חייב להיות שותף בסידור הבית.