כיצד יש לנהוג השנה, כשעשרה בטבת חל ביום שישי?
נחלקו תנאים בדבר (ברכות ה.-ה:, ובתוספתא בתענית, פרק ב' הלכה ז'). לדעת רבי יהודה, יש לשבור את הצום לפני השבת, כדי שלא ייכנס לשבת כשהוא מעונה. מאידך, לדעת רבי יוסי יש להשלים את התענית עד תומה.
להלכה פסק הרמ"א (רמ"ט, ד) שיש להשלים את הצום. כלומר, ממשיכים לצום בשבת עצמה, ושבירת הצום תיעשה בקידוש!
כדי שלא להטריח את הציבור, יש לדאוג שלא להאריך בתפילה בשבת זו, כך שיוכלו לשבור את הצום, סמוך לזמן שבו מותר לאכול.
רחצה: מותר לרחוץ כרגיל בחמין לכבוד השבת (מ"ב תק"נ ס"ק ו).
טעימת תבשילים: האם המכין אוכל לשבת רשאי לטעום את התבשיל? בדרך כלל, ישנה מצווה לטעום מן התבשילים בערב שבת, בכדי לדעת אם הם מוכנים (מ"ב ר"נ ס"ק ב). דבר זה נכון גם בעשרה בטבת, אולם, במקרה זה יטעמו בלי לבלוע (שש"כ ח"ב מ"ה, הע' סא). ואם ברכו בטעות, יבלעו מעט (שם). יש לציין, שאם אדם איננו רגיל לטעום את המאכלים לשבת, ברור שלא יעשה כך דווקא ביום צום!
תפילת מנחה: נחלקו הפוסקים האם לומר "ויחל" בקריאת התורה במנחה של ערב שבת (עיין בית יוסף תק"נ). אולם, למעשה פסק הרמ"א (תק"נ, ג) שאומרים ויחל במנחה (גם אם היא סמוכה לערב שבת), וכן הוא גם מנהג הספרדים (עיין כף החיים שם ס"ק יט). כמו כן, אומרים "ענינו" בשומע תפילה, והש"ץ אומר כרגיל בין גואל לרופא (מ"ב תק"נ ס"ק יא).
אם מתפללים מנחה גדולה – אין הכהנים עולים לדוכן, ואם מתפללים מנחה בזמן הרגיל (או לאחר פלג המנחה) הכהנים עולים לדוכן (גם בערב שבת, עד השקיעה).
בתפילת מנחה – לא אומרים אבינו מלכנו ולא אומרים תחנון (מ"ב תק"נ ס"ק יא).
גם את תפילת מנחה הרגילה (הסמוכה לשבת) צריכים להקדים, בכדי לסיים קריאת התורה לפני השקיעה (ולכתחילה גם מנחה, כבכל שבת, בכדי שלא להפסיד תוספת שבת, ובפרט במקרה זה, כדי שיוכלו הכהנים לעלות לדוכן), אולם, בדיעבד, אם אחרו, יש המקלים לקרוא בתורה גם לאחר השקיעה (שו"ת דבר יהושע).
שלום עליכם – אם האנשים בבית רעבים, וקשה עליהם התענית, הרי שניתן לקצר את הדברים שאומרים לפני קידוש (למשל, לומר פעם אחת כל בית של "שלום עליכם", ולא לומר את שאר המזמורים) או לדחותם לאחר הקידוש, שהרי ברור שפגיעה בכבוד שבת קודמת למזמורים אלו, ואם קשה התענית, הרי שהדבר איננו מוסיף לכבוד השבת, ולכן אין להמשיכה מעבר לנדרש.
לסיכום
א. צמים עד כניסת שבת, ושוברים את הצום בקידוש.
ב. אין מאריכים בתפילה.
ג. מותר להתרחץ כרגיל.
ד. מותר לטעום (בלי לבלוע) תבשילים בהכנת האוכל לשבת, אולם, אם אדם איננו טועם בדרך כלל, לא יטעם הפעם.
ה. תפילת מנחה: קוראים "ויחל" (והפטרה), אומרים "ענינו". אך לא אומרים תחנון ולא אומרים אבינו מלכנו.
ו. אם מתפללים מנחה גדולה – כהנים אינם עולים לדוכן. מנחה קטנה – כהנים עולים לדוכן (עד השקיעה).
ז. יש להקדים גם את מנחה קטנה, כך שיספיקו לקרוא בתורה, ולכתחילה לסיים מנחה – לפני השקיעה (ובדיעבד, יש המקלים לקרוא ויחל גם אחרי השקיעה).
עשרה בטבת – אפילו בשבת!
ביחס לעשרה בטבת, כתב האבודרהם (מובא בב"י תק"נ, ג) שאם היה חל בשבת, היה צריך לצום בשבת כי כתוב בו "בעצם היום הזה", בניגוד לכל שאר הצומות (פרט ליום הכיפורים) ואפילו תשעה באב, שאין לצום אם חל בשבת .
מהי המשמעות של עשרה בטבת? מדוע דווקא אותו צמים בשבת? הביטוי "בעצם היום הזה" מופיע במקרים מאוד נדירים בתנ"ך:1. בראשית פרשת נח פרק ז פסוק יג
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם־וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי־נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי־בָנָיו אִתָּם אֶל־הַתֵּבָה:
2. בראשית פרשת לך לך פרק יז פסוק כג
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל־יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל־מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל־זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים:
3. בראשית פרשת לך לך פרק יז פסוק כו
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ:
4. שמות פרשת בא פרק יב פסוק יז
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
5. שמות פרשת בא פרק יב פסוק מא
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל־צִבְאוֹת יְקֹוָק מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
6. שמות פרשת בא פרק יב פסוק נא
וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל־צִבְאֹתָם: פ
7. ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כא
וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל־מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:
8. ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כח
וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
9. ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כט
כִּי כָל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא־תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
10. ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק ל
וְכָל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל־מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
11. דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק מח
וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר:
12. יהושע פרק ה פסוק יא
וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
13. יחזקאל פרק כד פסוק ב
בֶּן־אָדָם כתוב־כְּתָב־לְךָ אֶת־שֵׁם הַיּוֹם אֶת־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶל־יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
14. יחזקאל פרק מ פסוק א
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד־יְקֹוָק וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה:
המקומות הללו, הם בדרך כלל מאוד משמעותיים:
כניסת נוח לתיבה
ברית מילה של אברהם ובני ביתו
יציאת מצרים (3 פעמים)
חג השבועות
יום הכיפורים (פעמיים: לגבי עינוי ולגבי מלאכה)
מות משה
סיום המן ואכילה ראשונה מתוצאת הארץ בזמן יהושע
המצור על ירושלים
ביחס למצור ישנה הדגשה גדולה "שם היום", "את עצם היום הזה", "בעצם היום הזה:
יחזקאל פרק כד:
(א) וַיְהִי דְבַר־יְקֹוָק אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר:
(ב) בֶּן־אָדָם כתוב־כְּתָב־לְךָ אֶת־שֵׁם הַיּוֹם אֶת־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶל־יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
(ג) וּמְשֹׁל אֶל־בֵּית־הַמֶּרִי מָשָׁל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת וְגַם־יְצֹק בּוֹ מָיִם:
מהי משמעות הדבר?
לכאורה, בעשרה בטבת לא אירע שום דבר. העיר ממשיכה להתקיים עוד שלוש שנים (למעשה, שמונה עשר חודשים – עיין מלכ"ב, כ"ה, א-ב; ירמיהו נ"ב, ד-ה; בבא בתרא כח:). תחילת המצור איננה תאריך משמעותי אצל הציבור, עד כדי כך שהנביא צריך לומר: שימו לב! משהו מתרחש! "כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושלים".
אנשים רגילים לציין אירועים, חורבנות. אבל, אינם שמים לב לנקודות ראשית. המצור הוא נקודה התחלתית. אולם, צריכים אנו לשים לב, רוחנית ומעשית, לנקודות ראשית.
בגלל שעשרה בטבת זו נקודת ראשית, יש משמעות ליום עצמו. לא היה חורבן, לא נבקעו החומות. לכאורה לא קרה דבר. אבל, בעצם היום הזה, התברר – שגורלה של ירושלים עתיד להיות בסכנה.
אמנם, למעשה, הפוסקים לא הביאו את האבודרהם, ולא ברור האם אכן היינו צמים בעשרה בטבת אילו חל בשבת (והבית יוסף כתב על דבריו: "לא ידעתי מנין לו"). כמו כן, הוא לא יכול לחול (לפי הלוח) בשבת. אולם, כשהוא חל ביום שישי, ונכנסים לשבת מעונים (דבר הקיים לפי הלוח רק בעשרה בטבת ) יש מעין אותה תחושה של צום בשבת. תחושה שמזכירה לנו: שימו לו לנקודות ראשית, שימו לב לנקודות ראשית בבעיות רוחניות, בכשלים חברתיים, בנקודות אישיות, משפחתיות או כלליות.