שבת פרק א משנה ב
סמוך למנחה עד שיתפלל
|
מערך שיעור מוצע משך הוראה מומלץ: שיעור אחד א. פתיחה: הקרנת משל האבנים הגדולות. ב. צעד ראשון: חלוקת המשנה לרישא ולסיפא. ג. לומדים את השטח: לימוד תוכן הגזרות בלמידה עצמית (משימה 3). ד. דיון בסיבה לגזרות אלו – במליאה (לפי משימה 4). הקושי דווקא בתפילת מנחה ה. קישור לסיפור האבנים הגדולות, ודיון בארגון זמן ובאחריות. ו. מרחיבים את המבט: לימוד הסיפא של המשנה והמושג 'תורתם אומנותם'. |
תוכן
במשנה הבאה מופיעות גזירות חכמים הקשורות בשבת. אגב זאת במשנה שלנו מובאות גזרות חכמים בנושא אחר: אין לעשות דברים
שלוקחים זמן רב ועלולים לשקוע בהם, סמוך לזמן תפילת מנחה, עד שמתפללים. זאת כדי למנוע מצב שבו שוכחים להתפלל מנחה, או
שהתפילה נדחית ונדחית עד שלא נותר לה זמן.
הסיפא של המשנה עוסקת בגזרת חכמים בנושא אחר – תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, צריכים להפסיק את הלימוד שלהם כדי לקרוא
קריאת שמע, אך לא מפסיקים את הלימוד כדי להתפלל.
מבנה
למשנה יש רישא וסיפא, הסיפא היא השורה האחרונה – מפסיקין לקרות קריאת שמע ואין פסיקין לתפילה, כאשר הנושא של הרישא הוא
דברים שאין לעשות סמוך למנחה, והנושא של הסיפא הוא הדברים שאליהם מפסיקים ללמוד תלמידי חכמים שתורתם אומנותם.
המשנה אינה בנויה לפי מרכיבי הכאמד"ט.
הצעות הוראה, המחשה ויישום
א. כפתיחה: הקרנת משל האבנים הגדולות, וחידה שתלווה את הלימוד: מה הקשר בין משל זה לבין גזרות חכמים המופיעות במשנה
(הרחבה בהמשך בחלק הערכים שמדריך למורה), קישור.
ב. לאחר לימוד הגזרות והדיון במטרתן, אפשר לנסח בלשון המשנה את הדברים שצריך להימנע מהם היום כדי לא לפספס תפילת מנחה.
נניח: לא ילך אדם לחפש בגד לחתונה סמוך למנחה עד שיתפלל.
הפנמה / ערכים
- העיקרון של משנה ב מזכיר את סיפור האבנים הגדולות. צריך להכניס קודם את האבן הגדולה – תפילת מנחה החשובה, לפני כל
שאר העסקים הדחופים. כל שאר הדברים – ייעשו, הרי נזכור אותם והם חשובים לצד הפיזי של החיים שלנו. אבל תפילת מנחה,
שמבטאת את הצד הרוחני במהלך סדר היום – אם לא 'נכניס אותה קודם', אם לא נדאג לה למקום, יתכן מאד שהיא לא תעשה,
שלא יימצא מקום לתפילה, כי הדברים האחרים ידחקו אותה הצידה. כך זה גם בנושאים אחרים, מה שחשוב אבל לא דחוף, עלול
להידחק אם לא נתן לו את המקום והקדימות הראויים לו.
בעצם בעומק הנושא עוסק בשאלה – מי מעצב את מי? אני את החיים או החיים אותי? האם אני זורם עם מה שקורה, או אני יודע לשים
את האבנים הגדולות במרכז החיים שלי. אני צריך לעשות את זה אם אני רוצה שבחיים שלי אני אעשה מה שאני רוצה לעשות, ואהיה מה
שאני רוצה להיות באמת.
אפשר לדון בנושא זה באמצעות הסיפור הבא, המתאר מצב שמישהי דחתה משימה לרגע האחרון, ואז התרחש משהו פתאומי שמנע
ממנה לעשות זאת. לכאורה האירוע ברגע האחרון לא היה באשמתה, אך היא זרמה ודחתה, וכך קרה שמה שהיה חשוב לה לעשות היא
לא הספיקה. זה לא דיון רק על דחיית משימות, אלא על אחריות ודאגה לשים את מה שחשוב קודם.
ביום שלישי התקיים מבחן מסכם שעינת הייתה צריכה להיבחן בו. עינת החליטה שהיא תלמד למבחן ביום שני, תחזור על כל החומר וכך
תגיע מוכנה למבחן. אך ארעה תקלה והתכנונים של עינת לא יכלו לצאת אל הפועל… כאשר עינת חזרה מבית הספר ביום שני, חיכה לה
פתק על השולחן "עינת יקירה, מיכל ודני, הדודים שלך, היו חייבים את עזרתי בדחיפות, נסעתי כדי לסייע להם. בבקשה קחי את נוגה ויאיר
מהגן, חממי להם ארוחת צהריים ושמרי עליהם עד שאחזור בערב. כאשר אימה של עינת חזרה בערב כבר לא נשאר לעינת כוח וזמן
ללמוד את כל החומר. עינת הגיעה למחרת לכיתה, בטוחה שהמורה תתחשב בכך, משום שבאמת לא הייתה יכולה ללמוד.
- עצם הגדולה של תפילת מנחה, שבאמצע היום, בתוך כל העיסוקים, העסקים והדברים החשובים, אנחנו מפנים זמן כדי לשוחח עם
הקב"ה, כדי להכניס אותו לתוך החיים שלנו ממש. - הנושא של תורתם אומנותם (לא בצד הפוליטי כמובן, אלא מבחינה ערכית). חשוב להעביר לתלמידים רוממות, גובה: יש אנשים
שמקדישים את חייהם לעבודת ה' וללימוד תורה. לא מעניינים אותם כל ענייני עולם הזה שבהם עוסקים רוב האנשים. הם ממש
מוסרים את חייהם לעיסוק בתורה. והם לא מפסיקים את לימוד התורה שלהם, אפילו לא בשביל להתפלל, רק לקריאת שמע.
(להבדל בין קריאת שמע ותפילה לא ניכנס כאן).