מדריך למורה יחידה 21

בבא מציעא פרק ט משנה יב
דינים נוספים בתשלום לשכיר

מערך שיעור מוצע

זמן הוראה מומלץ: שלושה שיעורים

א. פתיחה: תזכורת לשיעור הקודם באמצעות הצגה קטנה.

ב. צעד ראשון: השלמת תרשים כאמד"ט של הרישא של המשנה.

ג. לומדים את השטח: עבודה של התלמידים על המחזת דוגמאות למשנה,
והצגה מול הכיתה של המחזות נבחרות עם למידת הדינים במקרים השונים.

ד. מרחיבים את המבט: לימוד דברי בעל ה'חפץ חיים'.

ה. מקרא מפה: קריאת הדוגמה של מירב ומנהלת הקיטנה ודיון קצר בה,
תזכורת למושג של שבועה בדיני ממונות.

ו. צעד ראשון: ארגון החלק האמצעי במשנה בתרשים כאמד"ט.

ז. צועדים ביחד: לימוד בחברותות של הדין האמצעי במשנה.

ח. לומדים את השטח: איסוף של התשובות מהחברותות ודיון בשאלה –
איזה מהצדדים הדינים בחלק זה של המשנה מחזקים?

ט. צעד ראשון: ארגון הסיפא של המשנה בתרשים ותיאור המקרה במפורט.

י. לומדים את השטח: עיון בפסוקים והבנה כיצד נקבעה ההלכה מכתוב.

יא. הגעת ליעד: הסבר המשימה שניתנת לעבודה בבית.

תוכן

במשנה זו ישנן הלכות רבות הקשורות לתשלום שכר שכיר, ולכן מומלץ להפריד בין החלקים השונים בזמן ההוראה.

הרישא של המשנה

ברישא ישנם מקרים שבהם עוברים על איסור עיכוב שכר שכיר ומקרים שלא. ראשית המשנה מבהירה שיש איסור בכל סוג של שכר שיש
לשלם, בין עם זה לאדם על עבודתו ובין אם זו השכרה של בהמה או חפץ. אח"כ המשנה מסייגת שהמעסיק עובר על איסור רק אם העובד
תבע (דרש את התשלום) אותו על כך, אחרת ייתכן וחשב שהכסף לא דחוף לשכיר. נוסף על כך, אם, בהסכמה, המעסיק נתן לעובד
המחאה במקום תשלום, גם אין איסור עיכוב שכר (כמו למשל נתינת תלוש קניה בחנויות מסוימות, כמובן בהסכמה בלבד).

הדין האמצעי במשנה

חלק זה של המשנה עוסק במקרה שבו יש מחלוקת בין המעסיק לעובד האם שולמה המשכורת לעובד. צורת הפיתרון היא שבועה, אך
המשנה קובעת מי נשבע בכל אחד מן המקרים. במשנה ישנו דין מיוחד (ראו הסבר בחוברת) שבו זה שאמור לקבל את התשלום נשבע.

הסיפא של המשנה

דינו של גר תושב שונה במעט מדינו של ישראל, יש בו רק את מצוות העשה של 'ביומו תתן שכרו' משום ששם נאמר 'או מגרך', ואין בו את
האיסור 'לא תלין פעולת שכיר איתך' כי שם נאמר רק 'רעך'. לכן כמובן שיש חובה לשלם שכר שכיר לגר תושב בזמן, אך יש פחות איסורים,
כי המחויבות שלנו לאדם מעם ישראל גבוהה יותר.

מבנה

מומלץ לבנות תרשים של כל אחד מחלקי המשנה בנפרד.

יש להדגיש שהחלק הראשון עוסק בשאלה מתי עוברים על איסור הלנת שכר ולכן המשפטים במשנה של 'עובר עליו' או 'יש בו משום' הם
הדינים.

%d7%91%d7%91%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%a2%d7%90-%d7%98-%d7%95%d7%91-1%d7%91%d7%91%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%a2%d7%90-%d7%98-%d7%99%d7%91-2

הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. פתיחה בהצגה קטנה של תזכורת למה שלמדנו בשיעור הקודם: לפנות לאחד התלמידים ולומר לו: 'על העבודה שעשית אתמול אני
אשלם לך עוד שבוע, את הכסף הזה אני צריך עכשיו למשהו אחר' ולאחר מכן לשאול על איזה מצווה עובר אדם שעושה זאת, ועד מתי
חובה לשלם לפי מה שלמדנו.

ב. במשימה 2 התלמידים מתבקשים לכתוב שלוש דוגמאות. אפשר לבקש מהם לבחור את אחת הדוגמאות ולהמחיז בקצרה. אח"כ
ההמחזות המוצלחות יוצגו בפני כל הכיתה, לפי סדר המשנה, ובאמצעותן ניתן יהיה להסביר את המשנה.

ג. (משימה 3) ללמוד את ההלכה מהספר אהבת חסד. העיקרון הנלמד שם הוא שהחובה לשלם שכר שכיר בזמן אינה מתחילה כאשר הוא סיים את
העבודה, אלא צריך לדאוג ולתכנן מראש שיהיה מספיק כסף לשלם בזמן. כך גם בנסיעה במונית, אסור לעלות למונית אם אין כסף לשלם,
או להזמין בעל מלאכה אם אין אפשרות לשלם לו, וכד'.

ד. לקרוא את הדו-שיח של מנהלת הקייטנה ומירב, ולדון בה: מה דעתכם? מי לדעתכם יותר אמין? (אף אחד מן הצדדים לא מנסה לרמות,
מדובר כאן על טעות, אולי כאן התלמידים כבר יתחילו לחשוב בכיוון של המשנה, שבשלב הזה העובד זוכר יותר אם שולם לו או לא מכיוון
שהוא מחכה לכספו) כיצד אפשר לפתור את הבעיה? האם יש דרך שלמדנו בעבר שבה פותרים בעיה בדיני ממונות? להזכיר את שבועת
השומרים, ולהסביר שכאן המשנה עוסקת בשאלה מי יישבע בכל אחד מן המקרים.

ה. באיסוף בחברותות (משימה 5) של לימוד המקרה השני לשאול את התלמידים: על מי הדינים מגנים יותר, לדעתכם, על המעסיק או על
העובד?
מתוך הדיון להראות שההלכה שומרת על האיזון ביניהם, מצד אחד תוך כדי זמן התשלום היא סומכת על העובד, אך לאחר זמן התשלום
על המעביד, כיוון שאז עובר הזמן והמעביד יודע שהוא אחראי לשלם (ובטח פתח את הפנקסים שלו וכו').

ו. להקרין על הלוח את הפסוקים ולשאול – כיצד הגיעו במשנה למסקנה שגר תושב יש בו משום 'ביומו תתן שכרו' ואין בו משום 'לא
תלין…', לכוון את התלמידים לזהות במי עוסקת המצווה עד שיזהו את המילים 'רעך' ו'גרך'.

ז. אם יש תלמיד שאוהב את זה מומלץ (אפילו תמורת בונוס בציון או במקום משימת הסיכום שלו) שיאסוף את הכללים שתלמידים כתבו
במשימת הסיכום ב'הגעת ליעד' וייצור מהם מצגת. לצד הכללים יכתוב את הדוגמאות של התלמידים, ויציג את המצגת בפני כל הכיתה.

הפנמה / ערכים

שתי נקודות לדיון במשנה:

  1. מתוך הדין האמצעי במשנה אפשר לדבר על כך שהתורה דואגת לשני הצדדים. ההלכה שומרת על איזון שאף צד לא ינצל את הצד
    השני. זה אחד מן הדברים הגדולים שיש בתורת ה', שהיא טובה לכל, שהיא אינה לטובת צד אחד בלבד, או רואה רק חלק מן
    התמונה, אלא יש תשומת לב לכל אחד מן האנשים ולכל הערכים באיזון העדין והמיוחד הזה.
  2. היחס לגר תושב. גם כאן יש איזון: אי אפשר לעשות בגר תושב מה שרוצים. חובה גם לו לשלם את השכר בזמן. יחד עם זאת, ישנה
    מחויבות גדולה יותר למי שהוא מעם ישראל, ולכן התורה 'מגבה' את מצוות העשה של תשלום שכר שכיר בזמן גם במצוות לא
    תעשה עבור מישהו מישראל.

 

רבי ישראל מאיר הכהן- אהבת חסד

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (נולד: תקצ"ט (1838); נפטר: כ"ד באלול תרצ"ג (1933))
זכה לחבר שתי יצירות שהתקבלו בעם ישראל כחיבורי יסוד: חפץ חיים על הלכות לשון הרע
ומשנה ברורה על השולחן ערוך אורח חיים.
בשנת תרכ"ט (1869) הקים את ישיבת ראדין (בפלך וילנא) וכיהן בה כראש הישיבה.
בשנת תרל"ג (1873), בהיותו בן שלושים וחמש, כתב את הספר חפץ חיים, המקיף את כל הלכות לשון הרע בהרחבה רבה.
פרט לכך כתב ספר מוסר על לשון הרע בשם שמירת הלשון.
בשנים תרמ"ג-תרס"ז כתב את ספרו הגדול משנה ברורה על השולחן ערוך אורח חיים.
חלק זה של השולחן ערוך כולל בתוכו את ההלכות המצויות שאדם עשוי לפגוש בכל יום, והמשנה ברורה מפרש את דבריו של
השולחן ערוך וכולל גם פסקי הלכה רבים. בנוסף כלולים בחיבור זה גם הביאור הלכה, הכולל הרחבה והעמקה בנקודות מסוימות,
וכן שער הציון, שבו ציוני המקורות שמהם שאב את פסקיו, ולעתים גם הערות קצרות נוספות.
ספרו "אהבת חסד" עוסק במצוות החסד ובמצוות נוספות שבין אדם לחברו.