בבא מציעא פרק ו משנה ז
שמירת משכון שניתן תמורת הלוואה

תוכן

הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן

לאחר שהמשנה הקודמת דנה במקרים שונים האם הם שומרי חינם או שומרי שכר, משנתנו ממשיכה לדון בכך במקרה של שמירת משכון
של הלוואה, כאשר תנא קמא ורבי יהודה חולקים האם שכר מצוות הלוואה נחשב לשכר לענייני שומרים. לדעת תנא קמא שכר מצווה
נחשב, ולכן הוא שומר שכר, לעומת זאת לדעת רבי יהודה שכר מצווה אינו נחשב לשכר לענייני שומרים, ולכן הוא שומר חינם. במקרה
שהמלווה הלווה פירות – אז גם לדעת רבי יהודה הוא שומר שכר מכיוון שכך הוא מרוויח פירות טריים כאשר הלווה יחזיר את הלוואתו.

הערה: הכוונה בשכר המצווה במקרה זה אינה לשכר המצווה בשמים (שהרי אז אין שום מצב של שומר חינם, כי תמיד יש לו שכר על
החסד שעושה) אלא לזכות שיש למי שנותן הלוואה, שהוא עוסק במצווה, להיות פטור ממצוות צדקה ואינו חייב לתת צדקה לעני אם מבקש
בתקופה זו. לא פירטנו דבר זה בחוברת משום שזה עלול להתפרש באופן שלילי, כאילו אדם שמח בתועלת שיש לו שהוא אינו חייב
בצדקה. אם התלמידים שואלים ניתן להתייחס לכך, ובהסבר בעלפה להסביר שאין מדובר בשמחה על כך שלא נותן צדקה אלא בתועלת
ממונית ולכן היא נחשבת לשכר לפי דעה אחת במשנה.

מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי

דעת אבא שאול היא בנושא אחר – השכרת משכון של עני. כאן, באופן חריג, מותר לשומר לעשות משהו עם המשכון – להשכירו, וכל זאת
לטובת העני שסכום ההלוואה הולך ופוחת. כך יוכל לקבל את משכונו חזרה בזמן קצר יותר, ולכן המלווה במקרה זה הוא 'כמשיב אבדה'.

מבנה

במשנה זו ארבעה מתוך חמשת מרכיבי הכאמד"ט (רק כותרת אין). הדינים הם שומר חינם ושומר שכר כמו במשנה הקודמת, יחד עם דין
מיוחד – 'מותר אדם להשכיר…'. את האומרים קל לזהות (כדאי להוסיף משבצת לתנא קמא), והמקרים מופיעים לפני הדינים. את הטעם
אפשר לזהות באמצעות המילה מפני.

חשוב להזכיר לתלמידים את הכלל שהובא בתחילת החוברת- יש למקם את המאפינים השונים בתרשים במקביל זה לזה, כך שהאומרים
באותה שורה, המקרים באותה שורה, והדינים באותו גובה. דבר זה חשוב במיוחד במשנה זו כדי שהתלמידים יוכלו מתוך התבוננות
בתרשים לזהות מי התנאים שחולקים, ובאיזה מקרה הם חולקים (במקרה שרבי יהודה סובר שהמלווה הוא שומר חינם ולא שומר שכר
כת"ק – כלומר במקרה של מלווה מעות).

הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. חזרה על הנלמד והבנה במה עוסקת המשנה: לצייר על הלוח (עוד לפני שפותחים את החוברת, כדי שלא יגלו…) את הציר של שומר
חינם – שומר שכר (ראו בחוברת, אך ללא המקרים השונים) ואז לשאול על המקרים הבאים היכן להציב את סוג השמירה:

# מקבל כסף תמורת השמירה (ממש צמוד למילים שומר שכר)

# לא מקבל דבר בעד השמירה, מלבד הערכה כלפיו (צמוד לשומר חינם)

# שמור לי ואשמור לך – תמורה של עזרה או שמירה אחרת (לאורך הציר, נוטה יותר לשומר שכר)

# לא מקבל תמורה אך מקבל שכר על מצווה – כאן הדיון במשנה שלנו. לתת לתלמידים לדון מעט, ולבסוף לכתוב אותו יותר קרוב לשומר
חינם מאשר 'שמור לי ואשמור לך', אך עדין קצת במרחק.

כעת לשאול: היכן עובר הגבול? מי נחשב שומר שכר (ויהיה חייב במקרים של גניבה ואבידה וכד') ומי נחשב שומר חינם? אם תהיה
מחלוקת בכיתה – מצוין, זו המחלוקת במשנה. יש לסמן על הציר היכן כולם מסכימים (בהתבסס על מה שלמדנו עד כה) שכל תועלת
מוחשית, כולל 'שמור לי ואשמור לך', היא שומר שכר. מי שלא מקבל דבר – שומר חינם, כי אם נחשיב את ההערכה או האהבה שמי
ששומרים עבורו מרגיש – לא יהיה בכלל שומר חינם בעולם. המחלוקת היא על החלק של הציר בין לבין – תועלת שאינה מוחשית, או
במשנה שלנו – שכר מצווה (לא על השמירה אלא על מצווה אחרת).

ב.  אמרנו שהמחלוקת היא על שכר מצווה – איזו מצווה יש כאן? על מה שומרים? מתוך השאלה הזאת להגיע למצוות ההלוואה. בהמשך
הלימוד נגיע למשנה שכל כולה עוסקת בדיני משכון, שם ניכנס לערך מצוות ההלוואה.

ג. זיהוי המחלוקת: לאחר בניית התרשים להביא את התלמידים לזהות אילו שני תנאים מתוך השלושה חולקים במשנה שלנו (די קל לזיהוי
שאבא שאול מדבר על נושא אחר), ואז לשאול באיזה מקרה הם מסכימים ובאיזה מקרה הם חולקים. שאלת עזר לשאלה זו תהיה: האם
לתנא קמא משנה מה הוא הלווה? לא. מה דעת תנא קמא על הלווהו פירות? מה דעת תנא קמא על הלווהו מעות (שניהם שומר שכר),
מכאן קל לראות שחולקים בהלווהו מעות, שלדעת רבי יהודה הוא שומר חינם.

הפנמה / ערכים

יש בהצעה בדברי אבא שאול ערך גדול. אדם שקיים מצווה והלווה לעני, לא מסתפק בכך אלא פועל ב'ראש גדול' כדי לעזור לעני להחזיר
את ההלוואה. הוא טורח, משכיר ומקבל כסף ומוריד אותו מסכום ההלוואה. יש בזה סיוע באופן שמכבד את העני ועוזר לו על ידי הרכוש
שלו עצמו – המשכון שמופקד בידי המלווה.