בבא מציעא פרק ו משנה א
פועלים שהטעו זה את זה או שחזרו בהם לפני תחילת העבודה
| מערך שיעור מוצע
זמן הוראה מומלץ: שני שיעורים א. מקרא מפה: מבוא לפרק – הגדרת אומנים ופועלים ודיון קצר על יתרונות וחסרונות תשלום בקבלנות לעומת שעות עבודה. ב. צעד ראשון: קריאת המשנה, חלוקה לרישא ולסיפא ולתרשים כאמד"ט. ג. מקרא מפה: הגדרת דבר האבד. ד. צועדים ביחד: לימוד בחברותות של המקרים במשנה יחד עם איסוף במליאה: כתיבת סיפורים קצרים המתאימים למקרים, ה. לומדים את השטח: לימוד הדינים במשנה וטעמם, הבנת המושג תרעומת, והאפשרויות העומדות בפני בעל הבית בסיפא. ו. מרחיבים את המבט: חשיבות העמידה בדיבור מתוך מושג התרעומת והסיפור על איתמר. |
תוכן
מבוא לפרק שישי
פרק שישי עוסק בעיקר בדיני אומנים שהם בעלי מלאכה. בהמשך יילמדו גם דינים הקשורים לפועלים ובכלל לשכירים.
משנה א
המשנה הראשונה דנה במקרים שבהם אחד הצדדים חזר בו לפני תחילת המלאכה, הרישא עוסק במלאכה כלשהי, והסיפא במלאכת
דבר האבד. הדין הוא שכאשר אחד הצדדים חוזר בו לפני תחילת העבודה, לצד השני יכולה להיות תרעומת אך אין הוא יכול לתבוע נזק
ממשי בבית הדין. לעומת זאת, כאשר מדובר בדבר האבד (שאז עלול להיגרם לבעל הבית נזק ממשי) יכול בעל הבית לחייב את הפועלים
לשלם עבור הפער במחיר שהיה צריך לשלם כאשר העסיק פועלים אחרים יקרים יותר, או להטעות את הפועלים ולומר להם שישלם להם
שכר גבוה יותר ולשלם להם כפי שקבע מראש.
הערה: למקרה הראשון "השוכר את האומנין והטעו זה את זה" ישנם מספר הסברים בגמרא, הראשון הוא שאחד מן האומנים (מעין קבלן
או חברת כוח אדם) הטעה את הפועלים האחרים לגבי סכום התשלום על העבודה, ואמר להם סכום אחר ממה שבעל הבית אמר לו
שישלם.
בחוברת מופיע ההסבר האחרון בגמרא מכיוון שהוא פשוט יותר להבנה ומתקשר גם לסיפא של המשנה, שבעל הבית סחר אומנים ואחד
מן הצדדים חזר בו לפני תחילת העבודה. הקושי בהסבר זה הוא שהמשנה משתמשת בביטוי "והטעו זה את זה" ולא "וחזרו בהן" כמו
בסיפא של המשנה.
ביחידה ישנה הרחבה בנושא התרעומת. תרעומת היא סטאטוס הלכתי שמתיר לאדם לשמור טינה בליבו על עוול שנעשה לו. מצד אחד אין
איסור על גרימת תרעומת (ולכן ישנם מצבים שבהם מותר לחזור בך מהתחייבות) ומצד שני לא ראוי לגרום לתרעומת, ומי שגרם לכך צריך
לפייס את חברו.
להרחבה בנושא זה מומלץ לקרוא באתר ישיבה.
מבנה
החלוקה העיקרית של המשנה היא לרישא ולסיפא. אפשר להקדים זאת ליצירת התרשים, ולהראות לתלמידים ששני החלקים מתחילים
בשכירת אומנים או פועלים (השוכר / שכר).
לגבי תרשים כאמד"ט: המילים הקשות של המשנה יחד עם העדר ניסוחי דין סטנדרטיים מקשים על יצירת התרשים. לכן התרשים מובא
כמעט בשלמותו, כאשר בסיפא של המשנה המקרים מחולקים לשני מקרים עיקריים: שכר מובילים להביא משהו לאירוע מסויים, ופועלים
לעשות דבר האבד. חשוב להסב את תשומת ליבם של התלמידים לשלבים השונים שבמקרים בסיפא של המשנה, משכירת הפועלים, ועד
שבעל הבית מחפש פועלים אחרים ולא מוצא "מקום שאין שם אדם".
פעילויות הוראה, המחשה ויישום
א. הוראת הגדרות אומנים ופועלים: ראשית חשוב להבחין בין אומן (בעל מלאכה, כפי שמוגדר בחוברת) לבין אמן (צייר, פסל, רקדן…)
שנית, בלימוד הגדרת הפועל, כדאי לדון מעט ביתרונות ובחסרונות של כל שיטת תשלום (קבלנות או תשלום לפי שעה) עבור בעל הבית
ועבור הפועל (מן הסתם המסקנה תהיה שיש יתרונות לכל שיטה לכל אחד מהצדדים). הנושא חשוב כדי ליצור חיבור של המשנה
ל'עולם האמתי' (ושלא ינצלו אותם בעבודות בחופש..), וגם כי ככל שהתלמידים יבינו יותר כיצד פועל שוק העבודה הם יפנימו יותר את
הדיונים שמופיעים בפרק זה.
מומלץ להקדים את לימוד ההגדרות לקריאת המשנה, כדי 'להכניס' את התלמידים לנושא, ולהקל עליהם את ההתמודדות עם המבנה של
המשנה.
ב. לימוד המקרים במשנה: בנוסף או כחלופה ללימוד בחברותות, ניתן לבקש מהתלמידים לספר במליאה סיפורים המתאימים לאחד מן
המקרים במשנה (אם יש סיפורים אמיתיים – עוד יותר טוב), ושאר הכיתה צריכה לזהות לאיזה מן המקרים במשנה הסיפור מתאים –
ובעיקר האם הוא שייך לרישא או לסיפא.
מתוך מיון מספר סיפורים אפשר לכוון את התלמידים במליאה להגדיר מה ההבדל בין המקרים
ברישא של המשנה למקרים בסיפא שלה (ביטול מלאכה כלשהי לעומת ביטול מלאכה בדבר האבד).
ג. דבר האבד – לפי הצורך כדאי להקדים את ההסבר ללימוד בחברותות. לבקש מן התלמידים לתת דוגמאות נוספות, ואף להיזכר היכן
עוד בהלכה ישנה התייחסות לדבר האבד (בחול המועד מותר לעשות מלאכת דבר האבד).
ד. חשוב לקשור היטב בין המקרה לבין הדין, אפשר לעשות זאת באמצעות תרשים הזרימה הבא:
הפנמה / ערכים
המשנה עוסקת בעמידה בדיבור. חוסר עמידה בדיבור מביא לתרעומת בצד השני במקרה הקל, ולנזק ממשי במקרה החמור יותר. דרך
ההבנה הרגשית של חוסר הנעימות שנגרם לצד שביטלו לו, תלמידים יכולים להבין עד כמה חשוב לעמוד מאחורי סיכום או הבטחה.
מומלץ לקרוא את הסיפור על איתמר, המופיע בחוברת לפני משימה 6, ולדון בעקבותיו: כיצד הרגיש איתמר? האם היה אפשר לנהוג
אחרת? (גב' לוין היתה בודקת מראש את האפשרות של קיטנה או לפחות מודיעה כמה ימים קודם לכן) האם יש מצבים שבהם נכון לא
לעמוד בדיבור? (אולי כאשר אחרת ייגרם לכם נזק מאד גדול, יותר מאשר לצד השני)
כאן כדאי לעבור לקריאת המקור משערי תשובה. אין צורך שהתלמידים יבינו כל מילה, כדאי שהתלמידים ישימו לב לביטוי "והוא כאדם
עבר ברית", ולדבר על הצער שנגרם מאכזבה.
לבסוף להפנות את התלמידים לחשוב על עצמם – מתי הם התחייבו למישהו והתקשו לעמוד בדיבורם (באופן טבעי אדם זוכר את
הפעמים שפגעו בו ולא עמדו בדיבור כלפיו, כאן אנחנו רוצים להביא את התלמידים להיות מודעים לזמנים שבהם הם אלו שצריכים לעמוד
בדיבור).
| רבינו יונה גירונדי
חי במאה הי"ג בספרד. |