פרק ב משנה ז
השבת אבדה כנגד סימן ושמירת בעל חיים שאבד

תוכן

במשנה זו שני נושאים: הרישא של המשנה עוסקת במעמד השבת האבדה – כיצד מוודאים שבאמת האבדה שייכת
למי שבא ותובע אותה, הסיפא של המשנה עוסקת בשמירת בעל חיים שאבד. כיוון שמדובר בשני נושאים נפרדים יש
ללמד את שני חלקי המשנה בנפרד, כל אחד בפני עצמו.

הרישא של המשנה

למדנו בהרחבה ליחידה 3 שהמכריז צריך לומר סימנים כלליים של האבדה, אך לא לומר סימנים גמורים ומובהקים.
לכן כאן נסביר כפי שנפסק להלכה: אמר את האבדה מדובר על כך שהתובע אמר רק סימנים כלליים של האבדה,
אך לא אמר סימניה – את סימניה המובהקים, כיוון שאין בזה הוכחה לכך שהאבדה אכן שלו הדין הוא 'לא ייתן לו'.
מכאן חשוב שהתלמידים ינסחו את הכלל בצורה החיובית –
אם התובע אומר סימנים מובהקים של האבדה יש למסור לו את האבדה.

המשנה ממשיכה ועוסקת ברמאי, שאין להשיב לו את האבדה גם על פי סימנים מובהקים אלא רק לפי עדים
(כפי שכתוב ברמב"ם המובא בחוברת), ואנו אף הבאנו ביחידה הלכה העוסקת בתלמיד חכם שיש להשיב לו אבדה
אפילו לפי טביעת עין בלבד, כי אין די בכלל של נתינה על פי סימנים מובהקים אלא יש לשים לב מיהו האדם העומד
לפני וכמה אני יכול לסמוך על אמינותו.

הטעם לדין ברמאי "עד שתדרוש את אחיך…" – זהו מדרש הלכה (מובא במכילתא דרבי ישמעאל ובספרי) הזדמנות נוספת
להראות לתלמידים את דרך הלימוד במדרש: שלפי הפשט הכוונה שצריך לשמור את האבדה עד ש'אחיך' – הבעלים,
יבוא לדרוש אותו, ואילו הדרש מסביר 'עד דרוש אחיך' – עד שאתה תדרוש את האח – תבדוק את רמת האמינות שלו.
כיוון שזה אינו קל זה מסומן בחוברת כ'טיפוס אתגרי'.

הסיפא של המשנה

שמירת בעל חיים שאבד תלויה באיזון בין ההוצאות וההכנסות באחזקת בעל החיים. אם בעל החיים עושה – מביא הכנסות,
ואוכל – אלו ההוצאות, וההכנסות מכסות את ההוצאות – יש לשמור אותו, שנוח לו לבעל האבדה בבהמתו.
אך אם ההוצאות גדולות מההכנסות צריך למכור את בעל החיים כדי לשמור על שווי האבדה. המאבד, כשיבוא לקבל את האבדה,
יצטרך לשלם את הוצאות החזקתו ועלול להיות מופסד מכך ששמרו את בעל החיים שאינו עושה ואוכל, ויש לחשוב מה יהיה
הטוב ביותר עבור הבעלים 'ראה היאך תשיבנו לו'.
גם כאשר שומרים על בעל החיים ולא מוכרים, יש זמן קצוב. בגמרא מפורטים זמני שמירת בעלי החיים השונים.

מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא היא לגבי השימוש בכסף שהתקבל ממכירת בעל החיים, זוהי מחלוקת הקשורה בדיני שומרים,
לדעת רבי טרפון שמותר להשתמש בהם דינו כשואל, ולדעת רבי עקיבא שאסור להשתמש בהם דינו כשומר שכר (שמקבל שכר
מצווה על השבת אבדה). כיוון שהמושגים אינם מוכרים לרוב התלמידים חלק זה של המשנה נמצא ב'טיפוס אתגרי' ולא נקטנו
בשמות המושגים אלא כתבנו 'רמת אחריות גבוהה / נמוכה'.
את המושגים של דיני שומרים התלמידים ילמדו בצורה מסודרת בפרק שישי במסכת.
בכל מקרה חשוב לומר לתלמידים שהמחלוקת לגבי שימוש בכסף היא רק כאשר הוא התקבל מהמכירה
ולא כאשר מוצאים כסף, שאז וודאי אסור להשתמש בו.

מבנה

זוהי משנה ארוכה ובעלת שני נושאים שכל אחד עומד בפני עצמו. לכן הרישא והסיפא יילמדו בנפרד, כולל ארגון המשנה בתרשים.

הרישא של המשנה:

הסיפא של המשנה

בחלק זה של המשנה אנו מבקשים מהתלמידים לארגן בתרשים רק את החלק הראשון, ואילו את מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא
אנו מלמדים באמצעות תרשים מסוג אחר (ראו בחוברת).

ייתכן ויהיה קשה לתלמידים לזהות את שהמילים 'יעשה ויאכל' הן דין, ניתן להיעזר בביאורי המילים לשם כך.

הצעות הוראה, המחשה ויישום

הרישא של המשנה

א. לפתוח בהצגה קטנה בשיעור, בה אתה (המורה) מחזיר אבדה לתלמיד, חפץ אמיתי של התלמיד (או הפוך) ואתה מתלבט אם
האבדה באמת שייכת לתלמיד. להעלות את השאלה: כיצד ניתן לדעת אם האבדה באמת שייכת לתלמיד שבא לתבוע אותה?
האם זה תלוי במה שהתלמיד יאמר? בהכרות שלנו עם האדם?

ב. לאחר הלימוד בחברותות – משימה 2 – אפשר במליאה לשמוע את הדוגמאות של התלמידים למקרה הראשון במשנה,
ולברר יחד איתם כיצד במקרים האלו האדם כן היה יכול לקבל את האבדה (כלומר, אילו סימנים היה עליו לומר כדי שהם יהיו
סימנים מובהקים)

ג. משימה 3 – כדי להעמיק ביסודות התושבע"פ, ולהבין יותר מהו מדרש הלכה, מומלץ בלימוד מדרש ההלכה להראות שוב את הפסוק השלם
שמופיע ביחידה 1, ולשאול מה פירוש המילים לפי הפשט (כלומר לפי ההקשר של הפסוק, ההבנה של הפסוק כולו),
ואז לראות כיצד המשנה (והמדרש) מסבירים את המילים הללו. לראות שהדרש מוציא את המילים מההקשר שלהן ומסביר באופן אחר.
להדגיש שהקומה של המדרש אינה סותרת את הקומה של הפשט, אלא נותנת משמעות נוספת שבה לכל מילה בתורה יש משמעות.

ד.

ד. לאחר לימוד המקורות מהרמב"ם ניתן לצייר על הלוח ציר, להבהרת הנושא-

מהתלמיד חכם אל הרמאי:

סוג האדם:                    תלמיד חכם                   אדם רגיל                                  רמאי

אופן השבת האבידה:    טביעת עין                     סימנים מובהקים                      יביא עדים

ניתן לפתח דיון עם התלמידים על האמון שיש לנו באנשים שסביבנו: אם הייתם מוצאים אבידה, באילו סיטואציות הייתם מראים את מה
שמצאתם ושואלים של מי זה? מתי הייתם מסתירים ומבקשים סימנים? (עם חברים שלכם, שאתם סומכים עליהם, במקום הומה אדם- עם
כל מיני סוגי אנשים, וכד'..) ומה אנחנו רואים שנפסק להלכה..

הסיפא של המשנה

א. לתאר אדם שמצא כלב ולחשוב עם התלמידים מהם השיקולים לשמור אותו ומהם השיקולים למכור אותו:
התלמידים בוודאי יגידו שהכלב עצמו חשוב לבעליו מנגד נדרשת השקעה מרובה כדי לשמור על הכלב עד החזרתו לבעליו.
בחוברת מופיעה תמונה של תוכי, ובעליו שואל: "מה יקרה אם תלך לאיבוד". נוכל לנצל את התמונה לדיון בהלכה –
מה הדין אם נמצא תוכי כזה? מה ההבדל בינו לבין כלב שאובד?

ב. משימה 6 – להקדים את הסבר הביטוי "עושה ואוכל" לקריאת המשנה, כדי שהתלמידים לא 'ילכו לאיבוד' מההתחלה.
אפשר לעשות זאת באמצעות 'שמש' קטנה סביב כל אחת מן המילים: עושה – נותן חלב, צמר, ביצים – במילה כללית הרווחים
מהחזקת בעל החיים, אוכל – דורש אוכל, טיפול, שמירה על בריאות, מקום – במילים אחרות הוצאות האחזקה.
עושה ואוכל – ההכנסות מכסות את ההוצאות.

ג. בשלב ב של הלימוד בחברותות (משימה 7) אחד מן התלמידים מתבקש לייצג את המאבד והשני את המוצא.
כדאי לעודד הסתכלות 'חיה' כזאת, אפשר במקום בחברותות לעשות זאת במליאה כך שחצי כיתה מייצגת את המאבד וחצי כיתה את
המוצא.
המאבד אמור לדאוג לבהמה שלו, שהוא מטפל בה, היא ממושמעת אליו, מכירה את העבודה או לחילופין הוא אוהב אותה,
לעומת המוצא שצריך לדאוג להוצאות שיש בשמירה על האבדה, לזמן העבודה שהוא מפסיד (על כל אלו יצטרך הבעלים לשלם כשתושב
לו אבדתו).

הפנמה / ערכים

הרישא של המשנה

העיסוק של המשנה בהשבת אבדה לרמאי מעלה את הנושא של אמינות. לשם כך הבאנו ביחידה את הקצה השני של הסקאלה –
את התלמיד החכם שמספיקה טביעת עין שלו כדי להשיב את האבדה. שם בדברי הרמב"ם מופיע הקריטריון לכך –
שאינו משנה בדיבורו (מלבד כאשר יש סיבה חשובה). זוהי הזדמנות לעסוק בנושא היושר, או לדבר על השינוי בדברים מפני השלום.

הסיפא של המשנה

בחוברת מובא הסיפור על השבת אבדה של רבי חנינא בן דוסא – כאן מדובר על לפני משורת הדין (תלמידים ודאי מכירים את הסיפור,
כאן הם יכולים לפגוש אותו ישירות מן הגמרא). ניכרת בסיפור הזה ההשקעה והמסירות להשבת אבדה, ומאידך היעילות –
מכר וקנה כדי שהעיזים ירעו את עצמן ולא יגרמו לטירחה שלו ושל אשתו.

אנו משתדלים פעם אחר פעם להדגיש בחוברת את הנושא של 'לפנים משורת הדין'. לימוד דינים שבין אדם לחברו עלולים לגרום לכך
שהתלמידים ישאפו לנהוג לפי הדין. חשוב לנו להעביר מסר שלפנים משורת הדין זוהי השאיפה שלנו, גם כאשר אנו יודעים את הדין.