מדריך למורה יחידה 24

שבת פרק ז משנה א – יחידת רשות

כלל גדול אמרו בשבת

מערך שיעור מוצע

משך הוראה מומלץ: שני שיעורים

א. פתיחה בדוגמה של שוגג מתחום אחר בחיים ודיון בה (ראו הרחבה בהמשך)

ב. מקרא מפה: לימוד המושגים שוגג וקרבן חטאת.

ג. הכנה לקריאת המשנה: דיון במקרה של אדם שעשה 'מלאכות הרבה בשבתות הרבה'
ופריסת האפשרויות, לפני קריאת המשנה.

ד. צעד ראשון: קריאת המשנה וארגונה בתרשים כאמד"ט.

ה. צועדים ביחד: לימוד בחברותות של שלושת סוגי השגגות.

ו. לומדים את השטח: איסוף במליאה של הסיפורים, ולימוד הכלל שבו תלוי מספר הקרבנות.

ז. לימוד המקרה והדין האחרונים במליאה.

ח. מרחיבים את המבט: האחריות של האדם על השגגות שעשה.

תוכן

פרק שביעי הוא הפרק שבו מפורטים כל ל"ט אבות מלאכה. אך הפירוט מופיע רק במשנה ב.
הפרק פותח במקרים של שגגה, ועוסק בכלל הקובע את מספר קרבנות החטאת שהאדם צריך להקריב כאשר
עשה מלאכה בשוגג. העיקרון הוא שלפי מספר הדברים שהאדם לא ידע נקבע מספר החטאות שהאדם צריך להביא.
במקרה הראשון האדם לא ידע על קיומה של מצוות השבת, ולכן צריך להביא חטאת אחת.
במקרה השני הוא לא ידע שהיום שבת, לכן צריך להביא על כל אחת מן השבתות (ההנחה היא שבין שבת לשבת
יכול להתברר לאדם איזה יום היום, ולכן שבת נוספת היא העלם נוסף).
במקרה השלישי אדם לא ידע שמלאכה מסוימת אסורה בשבת, ולכן חייב על כל אחד מן אבות המלאכות שלא ידע.

המקרה והדין האחרונים מבארים את הכלל השלישי – שגם אם אדם עשה כמה תולדות של אב מלאכה אחד,
או אב ותולדות של אותו אב מלאכה, הוא חייב חטאת אחת בלבד. יש כאן חידוש: למרות שבתורה האיסור לעשות
מלאכה הוא איסור אחד 'לא תעשה כל מלאכה', אדם שעשה בהעלם אחד כמה מלאכות השייכות לאבות מלאכה שונים
חייב כמה חטאות!

מבנה

למשנה זו יש כותרת (ואף כותרת יוצאת דופן – כלל גדול) וארבעה מקרים שלכל אחד דין שמונה את מספר
החטאות במקרה זה.
בכל אחד משלושת המקרים הראשונים האדם עשה את אותו דבר 'מלאכות הרבה בשבתות הרבה', אך מה שאדם
יודע ושכח שונה בכל פעם.

המקרה והדין האחרונים הם בעצם פירוט של המקרה השלישי, אך בשלב זה אין דרך לתלמידים לזהות זאת. אפשר כאשר לומדים את
הדין האחרון במשנה להראות לתלמידים שבעצם זהו מקרה בתוך המקרה השלישי ובעצם הוא מתקשר לשם.

%d7%aa%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c

הצעות הוראה, המחשה ויישום

כיוון שמדובר במשנה מופשטת ומורכבת להבנה, מובאות כאן הצעות להקניה ולביסוס עקרונות ומושגים לפני קריאת
המשנה. לאחר הכנה טובה תלמיד יוכל להתמודד ביתר קלות עם המשנה והכללים המופשטים המופיעים בה.
עקב המורכבות של .המשנה נקבע שהיחידה הינה יחידת רשות.

א. פתיחה של לימוד המושג שוגג מתוך הדגמתו במציאות בחיים. למשל: אדם שנתן לחברו מאכל, אך לא זכר שחברו
רגיש לאחד ממרכיבי המאכל, והאכיל אותו בשוגג מאכל האסור לו. האדם בכוונה נתן לו אוכל כדי שיאכל, אך לא התכוון
לעשות משהו שיזיק לחברו. (זהו שוגג שונה מאשר שגגה בתחום אחר כמו הרוצח בשגגה, ששם בטעות נפל לו הגרזן
והוא לא הפיל אותו בכוונה). כדאי להרחיב את הדיון: האם האדם אחראי למה שעשה? במה זה תלוי?

ב.הצגת מקרה של אדם ש"עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה" בלי לפרט את הסיבה או מה ידע ומה לא
(עוד לפני קריאת המשנה). לדוגמה: מוטי במשך כל חודש חשוון בכל שבת (ארבע שבתות), ברר אורז,
הדליק את האש, ובישל אותו במים. כל זה בשגגה.

כמה קרבנות חטאת יהיה חייב? להזמין את התלמידים להעלות את האפשרויות השונות שיכולות להיות.
(פעילות כזאת היא בסיס להבנת המשנה):

# אפשרות א: על כל פעולה שעשה בכל פעם: שלוש פעולות ארבע שבתות: 12.

# אפשרות ב': על כל שבת ושבת – 4.

# אפשרות ג': חטאת אחת על הכל

# אפשרות ד': על כל אב מלאכה – 3.

בסוף התהליך התלמידים צריכים להבין שזה בעצם תלוי במקרה – לא במעשה, אלא בסיבה שגרמה לו להיות שוגג.
מכאן יוכלו לגשת ללימוד המשנה.

ג. ללימוד המקרה והדין האחרונים – העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, לתת מספר דוגמאות של אבות מלאכה
ותולדותיהם על הלוח, ולבקש מהתלמידים לתאר אדם שעשה כמה מהן. למשל: אדם שעבד בגינה – שתל זרעים,
השקה אותם, וקצץ ענפים של עץ אחר כדי שיגדל טוב יותר (תולדות זורע).

הפנמה / ערכים

אנשים עלולים לחשוב שכאשר הם עושים משהו בשגגה, כיוון שהם עשו זאת בטעות והם אינם אשמים, הם גם אינם
נושאים באחריות לכך. ואין זה נכון. כאשר עשית מעשה, גם אם עשית אותו בטעות, אתה נושא באחריות לתיקונו.
עשיית חטא בשגגה עשויה להיגרם מתוך חוסר לימוד, חוסר תשומת לב, או כפי שהרב הירש מגדיר זאת 'קלות דעת,
הוא שוקט ובוטח ומקל את ראשו'. אדם צריך לתקן גם מעשה שנעשה בשוגג, תיקון זה נעשה על ידי קרבן החטאת.

הימנעות מעשיית מלאכה בשוגג בשבת דורשת לימוד של הלכות שבת (לדעת מה אסור), ותשומת לב בשבת עצמה,
תודעה תמידית שהיום שבת. יש כאן בעצם את המוטיבציה להמשיך וללמוד במסכת שבת –
כך נלמד הלכות, עקרונות ובכלל על שבת, נדע יותר ונהיה מודעים יותר.

במידה ונערך דיון בתחילת השיעור על האדם שעשה מעשה בשוגג – הביא מאכל אסור לחבר שלו –
כדאי לסגור את הדיון ולהכריע לאחריות של אדם על תיקון מעשהו.

רבי שמשון רפאל (הרש"ר) הירש

חי במאה הי"ט בגרמניה.
מנהיג שיטת "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".
ראש ישיבה ובעל השכלה רחבה. לחם נגד הרפורמה והרפורמים.
חיבוריו: פירוש על התורה, ספר חורב על טעמי מצוות, ואגרות צפון.