בבא מציעא פרק ט משנה יא
זמן התשלום לשכיר
|
מערך שיעור מוצע זמן הוראה מומלץ: שני שיעורים א. פתיחה: הצגת האיסורים ו'ניחוש' על מה הם מדברים – להמחשת כובד הלנת שכר. ב. מקרא מפה: לימוד המצוות העוסקות בתשלום שכר שכיר בזמן, הדגשת הביטויים החריפים. ג. צעד ראשון: ארגון המשנה בתרשים כאמד"ט. ד. לומדים את השטח: סימון המקרים בציר זמן והבנת העיקרון של זמן התשלום (משימה 3). ה. התייחסות לתשלום שכר שכיר בימינו – במליאה, יחד עם דוגמאות מחיי התלמידים. ו. מרחיבים את המבט: לימוד המדרש על הפסוק 'ואליו הוא נושא את נפשו'. |
תוכן
משנה זו והמשנה הבאה עוסקות בדינים הקשורים לחובה לשלם שכר שכיר בזמן ולאיסור הלנת שכר. היחידה פותחת בציוויים מהתורה
על איסור עיכוב תשלום שכר שכיר. מתוך ריבוי הציוויים והלשון הקשה ניתן ללמוד על הצורך באיסור זה ועל חומרתו.
המשנה מפרטת את הזמן שבו חובה לשלם לשכיר את שכרו, לפי זמן העבודה שלו. העיקרון העולה מהדינים ברישא של המשנה הוא שיש
לשלם לפי זמן הסיום: אם אדם סיים בלילה (גם אם עבד כל היום וסיים בתחילת הלילה וגם אם עבד רק שעות ספורות בלילה) – יש לשלם
לו עד סוף אותו לילה, אם אדם סיים ביום – יש לשלם לו עד סוף אותו היום.
בסיפא של המשנה מפורטים שכירים שעבדו תקופת זמן ממושכת. גם שם זה תלוי בזמן סיום העבודה, אם סיים ביום – צריך לשלם לו עד
סוף היום, אם סיים בלילה – משלם לו בכל הלילה ובכל היום שלאחריו.
הערה: ניתן לראות הבדל בין הרישא שבה מי שמסיים בלילה צריך לשלם לו באותו לילה, לבין הסיפא שבה מי שמסיים בלילה צריך לשלם
לו עד סוף היום שלאחריו. בגמרא מוסבר שיש כאן שתי דעות שונות, שהרישא היא לדעת תנא קמא והסיפא לדעת רבי שמעון. לא הבאנו
זאת בחוברת מפאת המורכבות, אך תלמיד שישים לב – ראוי שישמע את ההסבר.
בחוברת ישנה התייחסות לתשלום שכר שכיר בימינו.
מקורות נוספים הקשורים לתשלום שכר שכיר בזמן.
מבנה
הרישא של המשנה בנויה ממקרה ודין מקרה ודין, כך שבמקרה יש את זמן העבודה של השכיר ובדין את הזמן שבו הוא גובה.
בסיפא של המשנה יש ארבעה סוגים של שכירים, שבכל אחד מהם יש אפשרות שיצא ביום ויש אפשרות שיצא בלילה, ולכן לתרשים יש מבנה מיוחד.
הצעות הוראה, המחשה ויישום
א. לפתוח בכתיבת ציטוטים על הלוח מתוך הפסוקים ('לא תעשוק את רעך' 'לא תגזול' 'לא תעשוק… עני ואביון מאחיך' '…ולא יקרא עליך
אל ה", והוראה לתלמידים לנסות לגלות (בניחוש) מה האיסור שעושה מי שעובר על כל הציוויים האלו. המטרה היא להמחיש כמה לעכב
שכר שכיר הוא מעשה חמור לפי התורה. ייתכן שהניחושים יובילו למעשים שנראים לכאורה הרבה יותר חמורים, והנה – כל זה 'רק' על
עיכוב בתשלום שכר השכיר.
ב. בלימוד הפסוקים להדגיש את מספר הלאווים ומצוות העשה שיש בפסוקים, וכן את החריפות של הביטויים.
ג. לבקש דוגמאות מהחיים של התלמידים ושיאמרו מהו הדין, מתי יש לשלם במקרים אלו.
ד. לבקש מהתלמידים ביטוי אחר, מודרני, אפילו מהסלנג, למילים 'ואליו הוא נושא את נפשו'. אפשרויות – 'מת לקבל כבר את הכסף' או
'בונה על זה' (עדין מדי).
ה. ניתן לספר את הסיפור הבא:
מספר ר' נועם הלוי, מדפיס שיעורי "קול צופייך" של הרב מרדכי אליהו זצ"ל:
בחסדי ה', שנים ארוכות זכיתי להדפיס את שיעורי 'קול צופיך' של מורנו ורבנו מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל.
מרן הרב היה מקפיד לשלם לי בעצמו, מיד כשסיימנו את כל ההגהות על השיעור ובירכנו על המוגמר, והיה רגיל לומר לפני התשלום:
'הריני בא לקיים מצוות ביומו תתן שכרו'.
בשנת תשס"ד בשבוע פרשת ויקהל-פקודי (גליון 259) שהה כבוד הרב בחוץ-לארץ, וביום שני של השיעור השבועי, שידרו את השיעור
מחו"ל, השיעור עסק בדיני 'חודש ניסן וברכת האילנות'. אני כרגיל הדפסתי את השיעור באותו הלילה, ושלחתי אותו בפקס למספר שמסרו
לי אנשי לשכת הרב מראש. למחרת, התקשר אל ביתי אחד מאנשי הלשכה שליוו את מרן הרב לחו"ל, וציינתי בפניו שיש לי כמה שאלות
לרב על השיעור, והאם אוכל לדבר עימו.
לאחר מספר רגעים, שוחחתי עם כבוד הרב והוא ענה לכל שאלותיי, ובסיום השיחה נפרדנו לשלום. הנחתי את שפופרת הטלפון מידי,
ואמרתי לאשתי שישבה לידי: "עוד כמה שניות, הרב יתקשר אלי בחזרה!" ואכן כך היה – הטלפון צלצל. וכששאלתי: "מי זה", ענה הקול:
"מדבר מרדכי". לא ידעתי מה לומר, ומרן הרב פתח ואמר: "היום אני לא יכול לשלם לך, ואני מבקש מחילה על 'ביומו תתן שכרו'". לא
ידעתי את נפשי, מי אני ומה חיי, ואמרתי לרב: "בוודאי שאני מוחל, הרי הרב בחו"ל…"
זו היתה מעלתו וענוותנותו.
הפנמה / ערכים
יש כאן מצווה נוספת שמגינה על הפועל, על השכיר, על העובד, ומגבילה את המעסיק שאצלו הכסף והכוח. המצווה דורשת מן המעסיק
להיות רגיש לצרכים של העובד, להיות מחויב למה שמגיע לו, ולא לדחות.
ב'מרחיבים את המבט' מופיע מדרש תנאים שמדמה את המעסיק שמעכב את תשלום השכר לאדם שחרש עם חמור את שדהו, וכל היום
החמור ראה את האלומה שיקבל בסוף היום, אך בסוף הוא הכניס אותו לבית והרחיק את האלומה ממנו. כך העובד נושא את נפשו – עמל
ומצפה משך כל העבודה – אל השכר שיקבל בסופה.
עצם העובדה שהתורה עוסקת בנושאים הללו היא גם ערך שראוי להעביר לתלמידים. התורה לא מניחה את עולם ההעסקה להפקר או
לגחמות של המעסיק, אלא מגבילה את כוחו ומחייבת אותו לדאוג שעובדיו יקבלו את התשלום בזמן.