בבא מציעא פרק ו משנה ו
אומנים ושומרים

תוכן

החלק האחרון של פרק שישי עוסק בדיני השומרים הקשורים לדיני אומנים. אומן המתקן כלי בביתו או בחנותו אחראי לשמור על החפץ
שניתן לו. הדינים במשנה הם "שומר שכר" או "שומר חינם", כאשר ההבדל ביניהם הוא רמת האחריות בשמירה, שומר חינם פטור במקרה
של גנבה ואבידה (ודומיהם) ושומר שכר חייב בהם ופטור רק במקרה של אונס גדול.

כָּל הָאֻמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן.

מתוך המשנה נלמד ששומר נחשב שומר שכר גם אם הוא מרוויח תועלת שאינה כסף עבור שמירתו. האומנים הם שומרי שכר מכיוון
שהחפץ נשאר אצלם כמשכון עד התשלום, ותועלת זו נחשבת לשכר לעניין שומרים. ולכן, כאשר האומן אמר לבעל החפץ שהוא יכול
לקחתו ולשלם לאחר מכן הוא מפסיק להיות שומר שכר ונחשב כשומר חינם.

שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ – שׁוֹמֵר שָׂכָר.

בסיפא של המשנה מופיע מקרה שיש בו תועלת אחרת – השומר שומר כעת בתמורה לכך שחברו ישמור עבורו ביום אחר – גם זה נחשב
שכר לעניין שומרים והשומר הוא שומר שכר (וגם חברו כשישמור יהיה שומר שכר). לעומת זאת, השומר במקרה האחרון במשנה עושה
זאת ללא כל תמורה והוא שומר חינם.

מבנה

מבנה המשנה פשוט – ניתן לזהות את החלוקה בין רישא ולסיפא על ידי המילים הפותחות, ברישא – כל (או כולן) ובסיפא שמור לי.

בתרשים רק מקרה ודין. לגבי הקישור – אפשר לפשט ולהציב כל אחד מהם בפני עצמו, ואפשר להתייחס לקשר שבין המקרה הראשון
למקרה השני דבר שיחדד את ההבנה בהמשך, כפי שמוצע בתרשים שלפניכם:

את המשבצת בכתב האדום, להשאיר ריקה ולשאול – מה המקביל של 'כולן שאמרו טול את שלך'? להשאיר כשאלה ולהשלים לאחר
הלימוד של הסיפור של תהילה והסנדלר בחוברת.

הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. פתיחה בהדגמה לכיתה (או בסיפור דוגמה) של שומר חינם ושומר שכר: המורה יבקש מתלמיד אחד לשמור לו על חפץ ללא הצעת
תמורה, ולאחר מכן יבקש מתלמיד אחר לשמור לו על חפץ אחר תמורת תשלום (או בהומור – תמורת ציון טוב…). לשאול את התלמידים –
מי נקרא שומר חינם ומי שומר שכר? לאחר מכן – מי מחויב יותר? למי צריכה להיות אחריות יותר גדולה על החפץ? מתוך כך לעבור על
הדינים בנזקים במצבים השונים שבטבלה (הדינים הם לפי דיני התורה, אך מתאימים להיגיון האנושי ולכן אפשר להעריך יחד עם התלמידים מה יהיה הדין):
מה יהיה הדין אם שני התלמידים התרשלו בשמירה על החפץ – יצאו להפסקה והשאירו אותו על הגדר בלי להשגיח?
כמובן – שניהם חייבים.
מה יהיה הדין אם ח"ו קורית רעידת אדמה והחפץ נפל מן השולחן ונשבר עוד לפני שהיה אפשר לעצור אותו?
שניהם פטורים.
ההבדל הוא במצבי הביניים המכונים "גניבה ואבידה". מה יהיה אם התלמידים הלכו הביתה עם החפץ, הניחו אותו במקום שמור, אך
נכנסו גנבים ולקחו? או אם התלמידים שמו את החפץ עמוק בתוך התיק, אך כשהגיעו הביתה הוא לא היה שם? כלומר – מדובר במצבים
שבהם השומר היה יכול לשמור טוב יותר, אך סך הכל שמר כראוי. כאן שומר חינם פטור ושומר שכר חייב.
ביסוס טוב של הבנת ההבדלים בין שומר חינם לשומר שכר יהווה בסיס טוב ללימוד שלושת המשניות שלפנינו ולכן כדאי להקדיש
לכך את הזמן הנצרך.

ב. הבנת ההבדל בין המקרים ברישא של המשנה על ידי הסיפור של תהילה וחיים, במשימה 2. כדי להדגיש את הנקודה המרכזית אפשר
לשאול:
מדוע אמר חיים לתהילה 'כשיהיה לך את הכסף תבואי תשלמי ותיקחי'? ואחר כך בחלק השני של הסיפור: על מה וויתר חיים כשאמר
לתהילה שתיקח את הנעליים ותשלם כשתוכל? ההדגשה היא שגם תמורה כזאת נחשבת לשכר, ולכן האומנים שומרי שכר הם.

ג. קישור בין הרישא לסיפא: מהרישא למדנו שהתמורה שמקבל האומן מהחפץ כמשכון הופכת אותו לשומר שכר. איזו עוד תמורה יכולה
להיות שכר במקרה של שמירה (ולאו דווקא של אומנים)? האם כל תמורה שהיא? (זו כבר הקדמה למשנה הבאה, וטוב שיהיו חזרות על
נושא זה). לאחר מכן אפשר לקרוא את הסיפא של המשנה ולבקש מתלמיד להדגים סיפור המתאים למקרה זה במליאה, או להפנות את
התלמידים לעבודה עצמית במשימות 3-4 בחוברת.

הפנמה / ערכים

התוספתא המובאת ביחידה מעלה נקודה למחשבה: לפעמים בקשת שמירה יכולה להיראות כמו שומר חינם, אך בעצם יש בה שכר, כי יש
תמורה.

מדריך הטיולים מרחיב זאת לכל עשייה – האם אנחנו עושים למען תמורה כלשהי או באמת בחינם? איך באופן כללי החברה שלנו
מתפקדת, האם אנשים נותנים מתוך רצון לתת או שמערכות היחסים הן 'שמור לי ואשמור לך' (שלא סתם הפך למטבע לשון). מה ההבדל
הדק? כיצד ראוי לנהוג? אפשר להזכיר חסד של אמת.

כדאי להזמין את התלמידים להביא דוגמאות מחייהם – על יחסים או מצבים של עשייה בציפייה לתמורה לעומת מצבים של נתינה ושל
חסד אמיתי.