משמעות ברכות יעקב
הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה
מהי המשמעות של ברכת יצחק?
מהי הסיבה שחשוב כל כך לילדים לקבל את הברכות מיצחק?
מדוע יצחק איננו מתכנן מראש לברך את שני הילדים?
לאחר שהתברר ליצחק שהוא בירך את יעקב, מגיע עשיו ובוכה. יצחק איננו רוצה לברכו. עשיו שואל "הברכה אחת היא לך אבי, ברכני גם אני אבי" (בראשית כ"ז, לח):
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
מדוע כל כך קשה ליצחק לברך כעת את עשיו?
הברכה נותנת שפע לאדם הנוהג בדרך הנכונה והרצויה. הברכה מסייעת לאדם שמוכן ללכת בדרך טובה. הברכה לא תועיל לאדם שאין לו שום פעולה בכיוון הטוב והנכון. אולם, יש משהו נוסף בברכות – הברכה נותנת ייעוד, מטרה. כך למשל בברכת ה' לנח (בראשית ט', א):
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.
אין כאן רק ברכה של "פרו ורבו" אלא אמירה וציווי לפרות ולרבות. כך בפרשתנו, בברכת ה' ליצחק (כ"ו, ג):
(ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.
ה' מברך את יצחק בברכת הזרע והארץ, אבל גם מצווה אותו לגור בארץ ולא לעוזבה.
מסתבר, שבברכת האבות ישנו לא רק ייעוד אלא גם העברת שליחות! הרמב"ם (הקדמה למשנה תורה) כותב שהתורה עברה מדור לדור. משה מסר את התורה ליהושע, וכך כל דור קיבל מהדור שלפניו. נראה מהרמב"ם, שישנה אחריות לכל דור להמשיך את המשימות ואת השליחות האלקית, וכל דור מעביר את השליחות לדור הבא
הקב"ה נתן שליחות מיוחדת לאברהם וממנו ליצחק. מי ימשיך את השליחות האלקית? זו השאלה העומדת לפני יצחק. המאבק אל ברכת יצחק הוא למעשה מאבק על המשך הדרך, המשך השליחות.
בפרשתנו מתברר שאת השליחות המרכזית, לא חשב יצחק לרגע להעביר ליעקב. כל ברכות יצחק עוסקות בתחוםהגשמי, ואילו "ברכת אברהם" הניתנת בסוף הפרשה ישירות ליצחק, עוסקת בהבטחת הזרע והארץ. ננסה להשוות את שלוש הברכות בפרשתנו:
ברכת יצחק ליעקב (בחושבו שהוא עשיו) – כ"ז, כז-כט
ברכת יצחק לעשיו
כ"ז, לט-מ
ברכה ישירה של יצחק ליעקב בסיום הפרשה – כ"ח, א-ד
(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה':
(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:
(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:
(מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:
(א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:
(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:
(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָוְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:
(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָאֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:
בהשוואת הברכות מתבררים כמה דברים:
א. כאמור, "ברכת אברהם" שהיא ברכת הזרע והארץ, היתה אמורה מראש לעבור ליעקב.
ב. בברכה הישירה של יצחק ליעקב כתוב "ויברך אותו ויצווהו". יש כאן לא רק ברכה אלא גם ציווי, יעוד ושליחות.אם כך, את השליחות והייעוד היה אמור רק יעקב לקבל.
ברכת אברהם, בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו), וכן זו בהיות אברהם בן תשעים ותשעה (בראשית י"ז) מדברות על הפריון ועל הארץ, וגם על הברית המיוחדת בין עם ישראל והקב"ה. מתוארת שם הברכה, וגם הציווי לעם ישראל לשמור את הברית (בראשית י"ז):
(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:
כאמור, אין זו רק ברכה אלא גם ייעוד ושליחות.
עיון בפסוקים שבהם ברך ה' את אברהם בתחילת דרכו, מוביל לנקודה מעניינת נוספת (בראשית י"ב, ב-ג):
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
הפסוק הראשון בברכת אברהם, מקביל לברכה הישירה אותה מקבל יעקב:
ברכת ה' לאברהם
ואעשך לגוי גדול
ואברכך, והיה ברכה
ואגדלה שמך
ברכת יצחק ליעקב
ויפרך וירבך
ואל שדי יברך אותך; ויתן לך את ברכת אברהם
והיית לקהל עמים
אולם, הפסוק השני נמצא דווקא בתוך ברכת יצחק ליעקב הראשונה, כאשר חשב שהוא עשיו:
"ואברכה מברכיך ומקללך אאור" – אצל אברהם; מקביל ל"אורריך ארור ומברכיך ברוך". מסתבר, שיצחק חשב עלפיצול השליחות:
שליחות רוחנית, ברכת הזרע וברכת הארץ – ליעקב.
שליחות חומרית – מטל השמים ומשמני הארץ – לעשיו.
בסופו של דבר, התברר ליצחק, שיעקב אמור להיות האחראי על השליחות הרוחנית והגשמית. אדרבה, התבררשהשליחות הרוחנית והגשמית חייבות להיות כרוכות יחדיו (ובעבר הסברנו על פי מו"ח הרב בלומנצויג, שהברכה של יעקב היתה צריכה להיות באופן זה שהוא לבוש בבגדי עשיו. ברכה של רוח וחומר המשולבים יחדיו).
מדוע בסוף ברך יצחק את יעקב אם הברכה אכן מהווה שליחות וייעוד?
עיון בשתי הברכות הראשונות – זו שברך יצחק את יעקב (בחושבו שהוא עשיו) וזו שברך את עשיו, יוביל אותנו לכך שיצחק הבין את הטעות, יצחק הבין שכל השליחות אמורה לעבור ליעקב, ושכעת ברך את עשיו באופן אחר לחלוטין. דבר זה בא לידי ביטוי לא רק בכך שיעקב אמור להיות גביר לעשיו, אלא אפילו באותם דברים לכאורה דומים, של הברכה בהצלחה הגשמית:
בברכה הראשונה, שניתנה בסופו של דבר ליעקב כתוב: "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ", ואילו בברכה לעשיו כתוב "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל". שם ה' איננו מוזכר (בברכה הראשונה, מוזכרת הקב"ה גם בהרחת הבגדים – "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' "). הברכה שניתנה בסופו של דבר ליעקב, היא ברכה גשמית עם שליחות אלקית. אין כאן רק ברכה להצלחה גשמית, אלא לייעוד אלקי, ייעוד האמור להביא לידי כך שיעקב וזרעו יכניסו קדושה בתוך העולם החומרי!
לעומת זאת, בברכה לעשיו, מושמט הקב"ה: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל".
ונקודה נוספת: בברכה הראשונה, שניתנה ליעקב, כתוב "מטל השמים ומשמני הארץ" – השמים הם האמורים להשפיע על הארץ! לעומת זאת בברכה לעשיו כתוב "משמני הארץ… ומטל השמים" – החומריות היא המרכז! (עיין גם בכלי יקר אצלנו).
זאת ועוד: בברכה הראשונה שניתנה ליעקב, כתוב שיעקב מברך אותו, והשורש בר"ך מופיע שלוש פעמים (ויברכו, ברכו, ברוך). כך גם בברכה הישירה שמברך יצחק את יעקב, מופיע השורש בר"ך שלוש פעמים (ויברך, יברך, ברכת). לעומת זאת בברכה לעשיו לא כתבה אפילו פעם אחת "ברכה" או מילה אחרת עם השורש בר"ך. מסתבר שהיתה זו ברכה[1] אבל העדר השורש בר"ך מלמד על ברכה ברמתה הפשוטה, ללא השליחות המיוחדת שניתנה לאברהם.
הברכה – כייעוד וכשליחות – יש בה דבר נפלא ומרומם, אך גם מחייב. כפי שראינו קודם, "האלקים" הוא רק בברכה ליעקב (הראשונה והשנייה) והושמט בברכה לעשיו. רש"י התייחס לנקודה זו וביאר אותה:
האלהים – מהו האלהים בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך.
עשיו – יקבל את פרנסתו והצלחתו, גם אם לא יהיה ראוי לכך. אין הוא מקבל את פרנסתו בשל ייעודו, אלא בשל היותו יציר כפיו של הקב"ה שהקב"ה צריך לדאוג לו, ובשל היותו מזרעו של יצחק.
אולם, יעקב מקבל את הצלחתו בשליחות אלקית, ולכן, אם ימלא את השליחות ויהיה ראוי – אזי יקבל את הברכה, ואם חלילה לא ימלא אחר השליחות – תיעדר ממנו הברכה "מהו 'האלהים'? בדין! אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך!".
צריכים אנו לזכור את הברכה, את השליחות ואת הייעוד. לנסות ולשאוף לחיות חיים של שליחות, חיים שיודעים לעשות רצון ה' בעולם, חיים שיודעים להכניס קדושה גם בעולם החומר, חיים שיודעים לקחת את כל הכוחות שלנו ולנתבם לקדושה, לנתבם לתיקון עולם, לנתבם לעשיית טוב בעולם, ובכך נזכה לשפע טוב אלקי שישרה עלינו, יחזק אותנו וירומם אותנו.
[1] ואולי תלוי בהסבר הפסוק כ"ז מא "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו" – האם מדובר על הברכה ליעקב או על הברכה לעשיו".