האם משה שבר את הלוחות?
הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה
בפרשתנו, קוראים אנו על משה השובר את הלוחות (שמות ל"ב, יט):
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר.
שבירת הלוחות מעלה שאלות קשות: כיצד ייתכן שמשה מחליט לשבור את לוחות הברית, לוחות האלקים "מכתב א-להים הוא" (שמות, ל"ב, טז)? האם החלטה שכזו יכול בן אנוש לעשות?
כמו כן, משה הרי ידע כבר בהיותו בהר שעם ישראל חטא, שהרי הקב"ה אמר לו עוד בהיותו בהר, שעם ישראל חטא בעגל (שמות ל"ב, ז-ח):
(ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ח) סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
אם כך, מדוע משה הוריד את הלוחות? במקום לשוברם, יכול היה להשאירם בהר!
הרשב"ם מעלה הצעה מפתיעה. משה כלל לא שבר את הלוחות. הלוחות נפלו מידיו[1]:
וישלך מידו – כשראה את העגל תשש כחו ולא היה בו כח והשליכם רחוק ממנו קצת שלא יזיק את רגליו בנפלם, בדרך כל משליכי משאוי כשאין בהם כח לשאת. וכן ראיתי בפרקים של רבי אליעזר, ועיקר פשוטו כך.
לפי זה ברור מדוע הוריד משה את הלוחות מן ההר, שהרי לא התכוון לשוברם, אלא שנפלו מידיו. אמנם, גם דבר זה זוקק ביאור: האם ייתכן שלוחות הברית נשברו רק כתקלה, משום שתשש כוחו של משה? כמו כן, התורה אומרת "וישבר אותם תחת ההר" – משמע שמשה שבר בכוונה את הלוחות!
חידושו של הרשב"ם, נמצא כבר בתלמוד ירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) אך שם ישנה תוספת חשובה:
תני בשם ר' נחמיה הכתב עצמו פרח ר' עזרה בשם ר' יהודה בי רבי סימון הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו.
הלוחות היו כבדים מאוד, אולם הכתב הקדוש היה מחזיק אותן. כאשר ירד משה, פרח הכתב וממילא נותרו הלוחות ריקים. לוחות אלו הפכו להיות כבדים ובלתי אפשריים למשא אדם (ארבעים סאה! בין 3332 ליטר לר' חיים נאה, ל-573 ליטר לחזו"א) וממילא נשברו.
מסתבר שמשמעות הדברים היא כזו. לוחות הברית מהווים ברית בין הקב"ה וכנסת ישראל. כאשר הברית הופרה בצורה בוטה שכזו ("סעיף יסודי בחוזה") ממילא איבד החוזה את משמעותו. האותיות פרחו, הלוחות כבדו, ומשה שחש בכובדן, הבין שהלוחות איבדו את משמעותן וממילא שיבר אותן תחת ההר.
מסתבר שישנו פן נוסף. בספר דברים (ט', יז), מדגישה התורה בעניין שבירת הלוחות, שהדבר נעשה לעיני בני ישראל:
וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶתְכֶם, וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם.
חז"ל ראו חשיבות גדולה בכך שמשה שובר את הלוחות לעיני בני ישראל, וחז"ל אומרים על כך במסכת שבת (פז.) שעל כך אמר לו הקב"ה "יישר כוחך ששיברת":
שנשאו ליבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר 'ואשברם לעינכם', והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר 'אשר שִבּרת' (שמות ל"ד, א), יישר כוחך ששברת!
חז"ל בספרי אף הקבילו בין "לעינכם" שנאמר ביחס לשבירת הלוחות, ובין "לעיני כל ישראל" שנאמר בסיום התורה, ואמרו שהכוונה ב"לעיני בני ישראל" היא על שבירת הלוחות.
מהי המשמעות של שבירת הלוחות לעיני בני ישראל?
נראה שמטרה אחת היא, שעם ישראל יבין את חומרת הפרת הברית. שעם ישראל יבין שחטא נורא כמו חטא העגל לא מאפשר קשר עם הקב"ה.
שנית, שעם ישראל יבין שלוחות הברית וכך כל אמצעי הקדושה של בית המקדש וכדומה, אינם בעלי ערך אם אין בהם תוכן אמוני, תוכן של קדושה.
אולם, נראה שישנה מטרה נוספת. משה איננו משאיר את הלוחות בהר, כיוון שעם ישראל אמור לראות את הלוחות השלמים, לחוש ואף לרגע את הקשר הנשגב עם הקב"ה בלוחות שהן "מכתב אלקים", ומיד לחוש את השבר, את החוסר.
כעת, עם ישראל חש בחוסר, אולם הוא גם יודע מהו הדבר השלם. כעת עם ישראל חש בחוסר, אולם, היתה לו אחיזה רגעית ב"מכתב אלקים".
עם ישראל שותף כעת בכתיבת הלוחות. הלוחות השניים עתידים להיות בשיתופו של משה רבנו. שיתוף זה של משה, הוא שיתוף של כל עם ישראל. עם ישראל יהיה חתום על החוזה, ורק כך באמת ישמור עליו. אולם, את הכוח להיות שותף בחוזה, קיבל עם ישראל מאותו רגע שבו ראה את לוחות האלקים; ואת הכוח להקפיד בקיום החוזה קיבל עם ישראל מאותו רגע שבו ראה את משה שובר את הלוחות.
כיום, אין לנו לא את הלוחות הראשונים ולא את הלוחות השניים. אולם, יודעים אנו כי אבותינו ראו את הלוחות הראשונים והיו שותפים בלוחות השניים. חזון הלוחות – השלמים והשבורים, מאפשר לנו, ילדיהם, להמשיך להיות שותפים בלימוד התורה, שותפים בחידושי תורה, ומלאי אחריות לקיום החוזה, לקיום מכתב האלקים, המאפשר לשמירת הקשר והחיבור המלא בין ביננו ובין אבינו שבשמים.
[1] ישנם שני כיוונים אחרים בדברי חז"ל והמפרשים: האחד, שמשה שבר בכוונה את הלוחות, והשני שמשה עשה זאת בהוראתו של הקב"ה, אך אנו ננסה להמשיך בלימוד זה, את כיוונו של הרשב"ם.