השנה חל יום טוב ראשון של פסח בשבת. האם יש הלכות מיוחדות לפסח ולשבתות שסמוכות לו?
אמירת 'ויהי נועם' במוצאי שבת הגדול
הטור (תצה) כותב, שאומרים 'ויהי נועם' במוצאי שבת כאשר יש אחריו ששה ימי חול, ולא כאשר אחד הימים הוא יום. לפי זה, כאשר פסח חל בשבת אמורים להגיד 'ויהי נועם' במוצאי שבת הגדול, וכן דעת המשנה ברורה (רצה, ג). אולם שו"ת שאילת יעב"ץ (א, יט) כותב שכיוון שערב פסח אסור במלאכה (במקום שנהגו), הרי שאין בשבוע זה ששה ימי מעשה, והגר"א (יו"ד שצט, ט) כותב שערב פסח נחשב אף הוא כמו מועד, ולכן כתבו בלוח ארץ ישראל ובשו"ת ציץ אליעזר (יג, לו) שאין לומר 'ויהי נועם' במוצאי שבת הגדול, וכך המנהג.
ההכנות לליל הסדר
יש להשלים את הכנת המאכלים המיוחדים לליל הסדר (מי מלח, חרוסת, זרוע) לפני כניסת השבת, כיוון שבהכנתם עלולים להיות איסורים שונים.
אם לא הכינו מי מלח, ניתן להכין בשבת כמות קטנה (משנה ברורה תעג, כא), אך כזו שתספיק כדי לכסות את הכרפס). יש לשים קודם את המלח ואחר כך את המים, כך שאופן ההכנה יהיה הפוך מהרגיל ביום חול (עיינו קיצור שולחן ערוך קיח, ד).
אם לא הכינו חרוסת לפני השבת, יש לחתוך את האגוזים לחתיכות קצת גדולות. לגבי הלישה: יעשה בלילה רכה; יתן בקערה קודם את היין ואחר כך את האגוזים ושאר המצרכים; ולכתחילה יערב באצבעו (לדעת החזו"א (או"ח נח, ה), ניתן לערב בכף). מי שעושה בלילה עבה בשני השינויים הללו, יש לו על מי לסמוך (עיינו שולחן ערוך שכא, טז ומשנה ברורה שם, סח). אם נתנו מעט משקה בחרוסת לפני שבת (אך קצת יותר מכמה טיפות), ניתן להוסיף בשבת עוד משקה (משנה ברורה שם, סה).
אם לא צלו את הזרוע לפני השבת, יניחו בקערה זרוע מבושלת שאינה צלויה.
ליל הסדר
הראשונים נחלקו האם אומרים 'מגן אבות' ו'מעין שבע' לאחר תפילת ערבית, ולהלכה אין אומרים אותם (לוח ארץ ישראל; שו"ת יביע אומר ב, או"ח כה), אך אומרים 'ויכולו'. יש שאינם אומרים 'שלום עליכם' בכל יום טוב שחל בשבת (מטה אפרים תקפג, א), ומבין הנוהגים לאומרו שאין שאינם אומרים אותו בליל הסדר כדי למהר ולהתחיל בסדר (שו"ת רב פעלים א, סוד ישרים יג), ויש שנוהגים לאומרו (לוח ארץ ישראל). יתכן להציע לומר פעם אחת כל בית (ולדלג על 'אשת חיל').
שביעי של פסח
יש לעשות ביום חמישי (ערב שביעי של פסח) עירוב תבשילין. לשם כך לוקחים מצה ותבשיל נוסף (נהוג לקחת ביצה מבושלת), ואומרים את נוסח העירוב. גם מי שלא מתכנן לבשל מיו"ט לשבת אלא רק להדליק נרות, יעשה עירוב תבשילין, שהרי מדליק נרות ומחמם אוכל מיו"ט לשבת וכדומה. מי שמתארח במהלך כל החג והשבת, לא צריך לעשות עירוב תבשילין.
מותר לבשל משביעי של פסח לשבת מאכלים שלא נוהגים לאוכלם בפסח (כגון 'מצה שרויה' למחמירים בכך, או קטניות). אולם יש להיזהר שלא לאכול בטעות מתבשילים אלו בשביעי של פסח (ויברור את הקטניות לפני הבישול, גם מחשש לחיטה הנמצאת ביניהם). מעיקר הדין ניתן להכין תבשילים אלו גם בכלי פסח, ובפרט אם לא ישתמשו בהם בעשרים וארבע שעות הבאות, אך טוב יותר להכין במקרה זה בכלים חד פעמיים.
השבת הסמוכה לשביעי של פסח
האם מותר לאכול בשבת זו חמץ? הפוסקים דנו בכך בעיקר מפני שבבין השמשות היה החמץ מוקצה (שכן הוא היה אסור באכילה מחמת איסור חמץ), ויתכן שאנו אומרים במקרה זה "מיגו דאיתקצאי" (עיינו תוספות ביצה ד. ד"ה תימא; שער המלך יום טוב א, כד; אור שמח יום טוב ד, י). להלכה כתב בלוח ארץ ישראל להקל מטעם זה (אך החמיר מטעמים אחרים) ובשו"ת יחוה דעת (ב, סד) פסק להקל. למעשה, בדברים שאינם חמץ ונמכרו לגוי רק מפאת חששות (כגון שנפתחו לפני פסח; אין 'הכשר לפסח' למרות שלפי המרכיבים אין זה חמץ; וכדומה), יש להקל. כאמור, בודאי שניתן להקל בקטניות.
הקשר בין שבת לפסח
בדרך כלל ישנו הבדל משמעותי בין שבת ובין חג. שבת היא קדושה עליונה, קביעה וקיימא. לעומת זאת את החגים מקדש עם ישראל על ידי קידוש החודש – "החודש הזה לכם", מסור הוא בידכם; "מקדש ישראל והזמנים".
אולם מצאנו שהתורה קוראת ליום טוב ראשון של פסח "שבת" – "ממחרת השבת…" (ויקרא כג, טו). ישנן הקבלות נוספות בין שבת ובין פסח, כמו למשל מצוות הזכירה (זכירת יציאת מצרים ו"זכור את יום השבת") שצריכות להעשות בפה.
יום טוב ראשון של פסח מיוחד בדמיונו לשבת – כשם שבשבת הקדושה היא עליונה, מלמעלה, כך בפסח הקדושה מגיעה מלמעלה. העולם איננו יכול לקלוט את בשורת הגאולה, את הופעת מלכות ה', וזו מופיע כברק, בחיפזון, כנגד הטבע (עיינו על כך בהגדת 'הלכה ממקורה').
אין תגובות