פסול "נחלקה התיומת" בלולב
הגמרא (סוכה לב ע"א) אומרת:
בעי רב פפא: נחלקה התיומת מהו?… איכא דאמרי: אמר ריב"ל: נחלקה התיומת – נעשה כמי שנטלה התיומת, ופסול.
הראשונים פסקו כדעה זו. אך מהי התיומת? ומה השיעור של דין "נחלקה התיומת"? בשאלות אלו נחלקו הראשונים:
- הרמב"ם (הלכות לולב פ"ח ה"ד) מסביר שכל עלה בלולב מורכב משני עלים דבוקים, ונקודת החיבור ביניהם נקראת "תיומת". דין "נחלקה התיומת" הוא כאשר ברוב העלים שבלולב, העלים הדבוקים נפרדו זה מזה לרוב אורכם – ובמקרה כזה הלולב פסול.
- דעת רש"י (סוכה לב ע"א), הרשב"א (ב"ק צו ע"א) והריטב"א (סוכה לא ע"ב) היא שהתיומת היא העלה האמצעי של הלולב, שגם הוא מורכב משני עלים דבוקים, ודין "נחלקה התיומת" הוא כאשר עלים אלו נפרדים. בראשונים אלו ניתן למצוא שלוש דעות בשאלה מה השיעור של דין "נחלקה התיומת":
- מפשטות דברי רש"י משתמע שהלולב נפסל רק אם התיומת נחלקה לכל אורכה עד השדרה.
- הרשב"א אומר שייתכן שלשיטת רש"י הלולב נפסל אם נחלקה התיומת לרוב אורכה.
- הריטב"א מביא דעה שהלולב נפסל אפילו אם נחלקה התיומת במיעוטה.
להלכה, נחלקו הפוסקים בדין "נחלקה התיומת". השו"ע (או"ח תרמ"ה ס"ג) פסק כרמב"ם, שהלולב פסול רק אם נחלקו רוב העלים לרוב אורכם. לעומתו, הרמ"א פסק כרש"י, שהלולב פסול רק אם העלה האמצעי נחלק לכל אורכו. אולם, המשנה ברורה פסק בעקבות הב"ח והגר"א שיש להחמיר לכתחילה כשיטת הרשב"א, ולא להשתמש בלולב שהעלה האמצעי שלו נחלק לרוב אורכו. אמנם, החזון איש וערוך השולחן העירו שבשעת הדחק ניתן לברך על לולב כזה, כל עוד הוא לא נחלק לכל אורכו.
נכתב ע"י הרב יוסף צבי רימון
נערך ע"י ניצן רואי
אין תגובות