מדריך למורה יחידה 9

פרק ב משנה ח
הטיפול הראוי באבדה

מערך שיעור מוצע

זמן הוראה מומלץ: שיעור אחד

א. פתיחה: קישור למשנה הקודמת, הצגת חפצים שונים ודיון כיצד יש לשמור עליהם.

ב. צעד ראשון, לומדים את השטח: התמודדות עם המשנה כאנסין,
ביצוע משימות 1-4 בחוברת (או 1-3 בכיתות מתקשות יותר).

ג.  מרחיבים את המבט: לימוד במליאה של המקורות העוסקים בעיקרון שמה שהיית עושה עבור הרכוש שלך
תעשה עבור רכוש האחר.

ד. הגעת ליעד: נתינת ההוראות לסיכום וביצוע בכיתה או בבית.


תוכן

הסיפא של המשנה הקודמת עסקה בשמירת בעל חיים שאבד. משנתנו עוסקת בדרך שבה יש לשמור על חפצים שנמצאו עד
שיבואו הבעלים שלהם ויקבלו אותם לפי סימנים. לכל סוג של חפץ מפורטת דרך שמירה אחרת שמתאימה לו.
העיקרון הוא שצריך לעשות את המקסימום כדי לשמור על החפץ, כולל להשתמש בו לשם כך, אך אסור להשתמש בו לצרכים שלי בלבד
"לא לשוחקן" "לא לכבודו".
ביישום של היחידה, בדוגמאות, יש דגש על מה שאסור לעשות באבדה, משום שסביר שזו ההתמודדות העיקרית של התלמידים עם
אבדה שהם מוצאים.

בסיפא של המשנה מופיעים מקרים שבהם מותר "להתעלם", שאין חובה להרים אותם ולהחזיר אותם לבעליהם:
כאשר אדם מכובד מוצא דבר שאין דרכו ליטול, שהתעסקות באותה אבדה אינה מתאימה לכבודו, הוא אינו צריך להשיב.
ביחידה הבאנו הלכה מהשולחן ערוך שמגדירה על פי הגמרא את הכלל: אדם צריך לבדוק מול עצמו אם זה היה שלו – היה מחזיר?
וצריך לנהוג באבדה כשם שהיה נוהג ברכושו שלו.

מבנה

מבנה המשנה פשוט, כל המקרים הם מקרים של מציאת חפץ מסוים, ולאחריהם הדין – כיצד יש לנהוג בהם.
יש לשים לב שהעיסוק בספרים ארוך יותר, יש לו כמה דינים ואף מקרה משנה. (אפשר גם את הדינים של הכסות לפצל לשני דינים).
הסיפא של המשנה היא נושא בפני עצמו.

%d7%91%d7%91%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%a2%d7%90-%d7%91-%d7%97

הצעות הוראה, המחשה ויישום

א. כפתיחה להביא סוגים שונים של חפצים (בדומה לדוגמאות שבמשימה 3: טבעת, משקפי שמש, תיק שנשכח ובתוכו ארנק ואוכל,
כינור יקר – שיהיו ביניהם דברים יקרים, שבירים ולא שבירים, כאלו שמתקלקלים אם ישאירו אותם סגורים וכו')
ולשאול כיצד יש לשמור עליהם במקרה של אבדה.

ב. להדגמת הדינים בספרים מומלץ להביא מגילה ולשאול כיצד יש לשמור עליה במקרה של אבדה – דרך מראה עיניים אפשר להמחיש
למה הכוונה גוללן, מדוע לא יקרא אחר עימו, ולהסביר למה לא ללמוד בתחילה משום שזה שוחק את המקום שבו לומדים.

ג. כיוון שמדובר על משנה די פשוטה אפשר לתת לתלמידים להתמודד עימה לבדם שיבצעו משימות 1-3 (לרישא) או גם משימה 4
(לסיפא). כך יבדקו את המיומנויות שלהם (אפשר לתת בונוס למי שמצליח להתמודד).

ד. בלימוד במליאה של המקורות כדאי לשאול היכן עוד העיקרון הזה יהיה נכון – שאני צריך להתייחס לממון של החבר כאילו הוא הממון
שלי? מה זה אומר על היחס שלי לאחר?

ה. בתמונה בחוברת מופיעה ילדה שמוצאת סידור, והשאלה- מה הדין היום כשמוצאים ספרי קודש – הרי לא שייך לגלול אותם, כפי שמופיע במשנה..

ו. את החלק של הסיכום אפשר לתת כהערכה נוספת, שבו 50% מהציון הוא הפירוט של התלמיד את התהליך לפי הדינים שנלמדו,
15% על אופן ההגשה וההשקעה, ו 35% הבדיקה של העבודה של החבר האם בסיפור שלו הדמות נהגה לפי הדין.
את ההוראות כדאי לומר גם בכיתה ולא רק להסתמך על הקריאה של התלמידים את המשימה.

הפנמה / ערכים

השמירה הקפדנית על החפצים עד השבתם מדגישה את הדאגה לרכוש האחר.
גם הסיפא של המשנה, שלומדים בה שהאדם צריך לבדוק עם עצמו מה היה היחס שלו אילו הרכוש היה שלו,
מלמדת שיש להתייחס לרכוש האחר כמו שאני מתייחס לרכוש שלי.

נקודה נוספת היא "לא ייגע בהן עד שיבוא אליהו" – כלומר, גם אם נראה שלעולם האדם לא יגיע, אם זוהי אבדה שחייב להכריז עליה
הוא לא יכול לקחת אותה לעצמו וחייב לשמור עליה, כי זה לא שייך לו.
זהו היגיון מעבר למה שהתלמידים רגילים לפגוש בענייני ממונות.