בבא מציעא פרק ב משנה ו
משך זמן ההכרזה על אבדה

תוכן

משנה זו מתחילה את החלק של הפרק שעוסק באופן השבת האבדה – היכן ומתי מכריזים, כיצד משיבים את האבדה
ובאיזה אופן יש לשמור עליה.

המשנה עוסקת במחלוקת עד מתי, ובעצם גם היכן, יש להכריז על אבדה בתקופת המקדש. רבי מאיר אומר שמספיק
להכריז באזור שבו נמצאה האבדה, כך שהשכנים של אותו מקום ידעו, כי סביר להניח שהמאבד הוא אחד מהם,
ואילו רבי יהודה סובר שיש להכריז במקום שבו כל ישראל מתכנסים, בעליה לרגל, וגם שם יש להכריז בכל שלושת הרגלים.
הברייתא שמצוטטת ביחידה משלימה את התמונה: בירושלים היתה אבן גבוהה שבה היה נהוג להכריז על האבדות – אבן הטוען.
ברייתא נוספת מרחיבה ומפרטת על שינויים שנעשו במקום הכרזה על האבדה בעקבות חורבן בית המקדש,
בעקבות זאת נדבר בכיתה על כך שהמציאות ממשיכה להשתנות, ולכן צריך לחשוב היכן מכריזים היום כך שניישם
את העקרונות שנלמדים מהמשנה.

מהמשנה ומהברייתא לומדים את העיקרון:
על האדם להכריז כך שמירב הסיכויים שהאדם שאיבד את האבדה ישמע את ההכרזה.
מתוך כך כדאי לערוך דיון בכיתה: היכן היום כדאי להכריז? כמובן שזה תלוי באבדה ובמקום שבו נמצאה. יש אפשרות לפרסם
מודעות ברחוב, אם מדובר במשהו שכנראה אבד למישהו מהמקום, ביישוב דתי קטן – אפשר בבתי הכנסת כי כמעט כל
האנשים מגיעים, אפשר גם ברשת, כשזה סוג אבדה מתאים לכך (אגב, היכן ברשת? גם מקום לדיון), וכן הלאה.

מבנה

המשנה פותחת בשאלה שאנו מגדירים אותה כמקרה בתוך רכיבי הכאמד"ט משום שהיא מייצגת מקרה – האדם מצא אבידה וצריך
להכריז עליה, וכעת דנים כיצד.

התשובות לשאלה זו הן הדינים.

כדי שהאומרים יהיו זה לצד זה מומלץ להחליף את הסדר ואת המילים 'דברי רבי מאיר' למקם  לפני 'עד כדי שידעו בו שכניו'.

המילה 'כדי' מרמזת על כך שיש כאן טעם.

הצעה לפעילויות המחשה ויישום

א. לפתוח בדיון בכיתה באיזה אופן יש להכריז על מספר אבדות (לא המילים אלא אופן הפרסום – היכן, מתי וכו'),
כאשר המטרה היא לחשוף את שיקולי הדעת שבתשובות. את התשובות כדאי לכתוב בצד הלוח כדי שיהיה אפשר
לעשות בהן שימוש בהמשך השיעור.

דוגמאות לאבדות: כדור במגרש משחקים בשכונה, קלמר בבית הספר, תכשיט באוטובוס, פלאפון זרוק על המדרכה ליד רכב.

ב. באיסוף במליאה לאחר החברותות, אפשר לבקש מזוג תלמידים שיציג דיון בין שתי הדעות מול כל הכיתה.
כאשר אחד הצדדים ממצה את מה שיש לו לומר, מחליף אותו תלמיד אחר שייצג דעה זו בלימוד.
(זו גם הזדמנות לספר להם על הויכוחים שיש בבית המדרש).

ג. לאחר הגדרת העיקרון של כל דעה – במשימה 2 –  (רבי מאיר: מכריזים באזור בו נמצאה האבדה, היכן שסביר להניח שנמצא המאבד,
רבי יהודה: צריך להכריז באופן כזה שכל עם ישראל יוכל לשמוע את ההכרזה) להתייחס לדעות של התלמידים מתחילת השיעור
ולשאול האם יש כאן דעה שמתאימה לאחת מן הדעות שבמשנה.
למשל תלמיד שמציע לתלות מודעות בבי"ס מתאים לרבי מאיר, באינטרנט אולי זה דומה לרבי יהודה.

ד. לאחר הסבר הברייתא (לא מצופה מהתלמידים להבין אותה בכוחות עצמם) אפשר לתת משימה (במליאה) לכתוב המשך לברייתא במציאות היום.
קצת במבט מחויך, אבל ברצינות. משפטים במבנה דומה לברייתא: משעלו בני ישראל לארצם… משהגיע האינטרנט
כמעט לכל הבית… משהומצא הוואצאפ… ועוד כיד הדמיון הטובה המתאימה למקום התלמידים.
אפשר להשתמש בתמונת עמוד המייל שבחוברת כדי להמחיש את הענין.

ה. לתת לשיעורי בית משימה למצוא מקום שבו הכריזו על אבדה ולצלם (אמיתי או באינטרנט) ולהכריע האם הבחירה להכריז
באופן זה טובה מספיק לפי העיקרון שלמדנו במשנה.

הפנמה / ערכים

ערך עיקרי נמצא בעצם תהליך הלימוד: הלימוד במשנה מתחיל בתקופת המשנה, אך נמשך עד לימינו,
ואנחנו צריכים לברר את העקרונות הנלמדים מהמשנה וליישם אותה היום.

נוסף על כך, בתקופת המקדש, לפי המשנה, אדם היה צריך להשקיע שבעה ימים אחרי הרגל האחרון כדי להשיב את האבדה לבעליה.
מדובר בהשקעה גדולה מאד. היום אין צורך להשקיע כל כך הרבה ימים, אך ניתן ללמוד מכך על רמת ההשקעה במצווה זו.