פרק טז משנה ב

הצלת מזון משריפה בשבת

תוכן

משנה א' בפרק עסקה בהצלת כתבי הקודש מן הדליקה, ומשנה ב' עוסקת בהצלת המזון.

המשנה מלמדת שכמות המזון שמותר לאדם להציל מן הדליקה בשבת היא הכמות הנדרשת
לו (ולבהמתו) עבור סעודות השבת.

כפי שכתבנו, חכמים גזרו שאסור להציל חפצים מהדליקה בשבת שמא יהיה בהול להציל ויבוא
לכבות את האש. ההגבלה על כמות המזון שמותר להציל מאפשרת לאדם להיכנס ולהציל כמות
מזון מדודה, ומונעת ממנו להיכנס לחיפזון שעלול לגרום לו לכבות את השריפה.

תנא קמא סובר שכמות המזון משתנה לפי הזמן שבו פרצה הדליקה- לפי כמות הסעודות שהאדם
יצטרך לסעוד. (אם הדליקה פרצה בערב, לפני הסעודה, מותר להציל מזון לשלוש סעודות.
אך אם פרצה בבוקר, מצילים מזון עבור שתי סעודות, וכן הלאה.)

רבי יוסי (שאין הלכה כמותו) סובר שבכל זמן בשבת מצילים מזון בכמות של שלוש סעודות.
בחוברת הובא הסברו של הרב קהתי לטעמו של רבי יוסי. (ר' בחוברת.)

(הרחבה לעניין זה ניתן למצוא אצל הרמ"א שכותב להלכה- שאם אדם לא אכל סעודה בליל שבת,
הוא יכול להשלים שלוש סעודות ביום השבת.)

מבנה

התלמידים מתבקשים לכתוב מי הם האומרים במשנה: תנא קמא ורבי יוסי, ולבנות תרשים כאמד"ט:

הצעות הוראה המחשה ויישום

א. פתיחה: על הלוח שמש אסוציאציות: מהו גורם לעונג שבת אצלי/ בבית שלנו.

מבין הדברים שעולים, נקיף בעיגול את הדברים שקשורים לאוכל ולסעודות.

מכאן נעבור ללימוד המשנה שעוסקת בסעודות שבת.

ב. באיסוף במליאה שלאחר החברותות (משימה 2) ניתן לשאול שאלות לבירור הבנה ולהעמקת החשיבה:

# באיזה מקרה לא תהיה מחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי ובאיזה מקרה כן תהיה מחלוקת?

# מי מחמיר יותר תנא קמא או רבי יוסי?

ג. את הדיון על משמעות שלוש סעודות בשבת ניתן לפתוח בשאלה הבאה:
נניח שחס וחלילה הייתם בבית שמתחיל להישרף בשבת. מה הדבר שאתם הייתם רוצים להציל?
האם מישהו מכם היה חושב להציל מזון? למה כל כך חשוב להציל מזון לשלוש סעודות,
אי אפשר היה לומר 'תיקח קצת לחם מהשכן' וזהו?

ד. ( משימה 3) ניתן להביא בפני התלמידים מקורות נוספים המלמדים על חשיבותן של שלוש סעודות בשבת, כגון
"כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורעניות: מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג".
"כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מיצרים",
"כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות ליבו".

ה. לאחר לימוד הסיפור על התבלין של שבת (יש סיפור דומה על רבי יהודה הנשיא), בחוברת מופיעה נקודה למחשבה ולדיון כדאי לדון עם
התלמידים: מה לדעתכם הוא התבלין של שבת? מה הופך את האוכל של שבת למשהו אחר לגמרי?

הפנמה/ ערכים

הלימוד במשנה זו מהווה הזדמנות ללמידה על מהותן של מצוות סעודות השבת ועונג שבת.

נשים לב: בעיסוק בסעודות השבת אנו נוגעים בשתי מצוות:
א. מצוות עונג שבת- שמתקיימת גם בסעודות השבת, אך גם בדברים אחרים במהלך השבת,
וב. מצוות שלוש סעודות בשבת.

(את המקור למצוות שלוש סעודות לא הבאנו בחוברת, זו דרשה בגמרא:
"תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע.
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו,ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה.
רבי חידקא סבר: הני תלתא היום – לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא." (שבת קיז:) )

גדולי ישראל הרחיבו בגדולת סעודות השבת כמקשרות את העולם החומרי עם שורשו הרוחני.
בלשון קרובה יותר ללשון התלמידים אפשר לומר שהחומריות הופכת להיות ביטוי למהות הרוחנית הפנימית.
אם בימות החול או בזמנים אחרים אנחנו מרגישים שהגוף והנשמה במאבק מי ישלוט במי, או מי ינהיג ויכוון,
הגוף 'הולך עם הנשמה' והופך לכלי עבורה.

דבר זה צריך להשפיע על האופן שבו אנחנו אוכלים בשבת:

מקור יפה נמצא בדבריו של הרב אליעזר מלמד

(לקריאתו במלואו ראו כאן.)

"לכאורה קל מאוד לענג את השבת בסעודות טובות, ומדוע הפליגו חכמים כל כך בשכרו,
הרי כל אדם אוהב לאכול ולהתענג? אלא שהמצווה היא לענג את השבת ולא את החיך והכרס,
כלומר להתענג בסעודות מתוך הכרה בקדושת השבת, באופן שעל ידי הסעודות יתווסף חשק להרבות
בלימוד תורה וקיום מצוות. ומי שזוכה לענג את השבת, היינו לחבר את שמחת הגוף עם רוממות הנשמה,
זוכה לקדושה וברכה, בעולם הזה ובעולם הבא."

נקודה נוספת שאפשר לשים לב אליה במהלך לימוד המשנה, היא הצורך בהתמקדות במהלך עשיה.
לאדם אסור להיכנס לביתו בזמן הדליקה ולהציל חפצים מכל הבא לידו, כי הבהלה והפיזור עלולים לגרום לו
לכבות את הדליקה בשבת. אולם-אם הוא נכנס ממוקד, עם מטרה ברורה של הצלת דברים מוגדרים,
הסיכוי לכך שיחטא ויכבה את הדליקה קטן יותר ואין חוששים מכך.