יחידה 1: הקדמה לפרק אלו מציאות
מערך שיעור מוצע זמן הוראה מומלץ: שיעור אחד א. פתיחה: סיפור על הארנק שנמצא ודיון או סיפור אחד מהמקרים שפורסמו ברשת (כמו בקישור המובא בהמשך, להשמיע מדקה 9:45 עד סוף הדיווח על הניסוי). ב. מבוא: מיקום העיסוק במצווה בתוך התורה שבעלפה – בסדר נזיקין מסכת ב"מ. ג. צעד ראשון: קריאת המקורות בתורה תוך הקרנתם על הלוח וסימון הדגשות שונות. ד. מרחיבים את המבט: קריאת המימרא מהגמרא, תוך המחשה של עני שמשיב אבדה. ה. טיפוס אתגרי: קריאת החוק במדינת ישראל והשוואתו למצוות התורה תוך הדגשת הערך של מצוות התורה 'לא תוכל להתעלם'. |
תוכן
חלקו הראשון של לימוד המשנה בכיתה ז הוא במסכת בבא מציעא. הלימוד מתחיל בפרק ב' העוסק במצוות השבת אבדה, ממשיך בפרק שישי בדיני אומנים, ועובר ללקט משניות מפרקים ז ו-ט בדיני פועלים, שכירים ומשכון. ביחידת ההקדמה לפרק נלמדים המקורות בתורה למצוות השבת אבדה (מקורות שמצוטטים בכמה משניות בפרק).
למצוות השבת אבדה שני מקורות מהתורה, בספר שמות ובספר דברים. ניתן לשים לב במקורות אל הנקודות הבאות:
# מצוות השבת אבדה כוללת שתי מצוות – מצוות עשה להשיב את האבדה ומצוות לא תעשה לא להתעלם.
# בספר שמות המאבד מכונה 'אויבך' ובספר דברים הוא מכונה 'אחיך', ולשניהם יש להשיב אבדה.
מצוות השבת אבדה מציבה את האדם בפני ניסיון: האם ייקח את החפץ לעצמו או ישיב אותו לבעליו? או אף האם יטרח ויעמול בשביל להשיב את האבדה או יבחר להתעלם ולא לקחת אותה?
המקור שמובא ביחידה על שלושה שהקב"ה מכריז עליהם בכל יום מציף את האתגר הראשון – העני בוחר להשיב את האבדה ולא לקחת אותה לעצמו ויש בזה שבח מיוחד משום שהניסיון קשה ביותר.
הטיפוס האתגרי ביחידה זו לוקח את התלמידים להשוואה לחוק הקיים במדינת ישראל. החוק מחייב להחזיר במקרה שכבר האדם לקח (זאת אומרת, החוק אוסר לאדם לקחת לעצמו), אך עדין אין בחוק הזה את החלק של ה'לא תעשה' של מצוות השבת אבדה, את האיסור להתעלם. לפי החוק מותר להשאיר ולא לקחת את האבדה. כאן בא לידי ביטוי הערך המיוחד של מצוות התורה על כך הרחבה בחלק הערכי של היחידה. הבדל נוסף שלפי החוק אפשר להביא את האבדה למשטרה, ואילו לפי התורה המוצא מחויב להכריז ולשמור על האבדה בעצמו.
(נשים לב כי לפי החוק אם סביר שבעל האבידה התייאש ממנה לא צריך להחזיר את האבידה. כשהתלמידים ילמדו את המושג יאוש-
ביחידה הבאה, כדאי יהיה לחזור איתם אל נוסח החוק ולראות את מקורו בהלכה.)
הצעות הוראה, המחשה ויישום
א. לכתוב על הלוח את ששת סדרי המשנה, ולשאול את התלמידים באיזה מהם תימצא מצוות השבת אבדה ומדוע. כדאי להדגיש שסדר נזיקין אינו עוסק רק בנזקים שבין איש לרעהו, אלא בדינים שונים שקשורים למצוות שבין אדם לחברו. מתוך כך להציג את מסכת בבא מציעא, שהיא השער האמצעי, האמצעית מתוך שלוש המסכתות שהן בעצם אחת (בבא מלשון שער, כמו 'באב אל וואד' – שער הגיא)
ב. להקרין את המקורות על הלוח ולהדגיש את הפרטים השונים בצבעים שונים: מצוות עשה, מצוות לא תעשה, מהן הפעולות שנכללות במצווה, מה מפורט שצריך להחזיר, למי צריך להחזיר, החזרה פעמיים על האיסור להתעלם.
לאחר הסימון לשאול: אילו דברים אנחנו לומדים מפסוקים אלו על המצווה? (פעילות זו במקום משימה 1א-ב בחוברת)
כדאי להדגיש את הקשר שבין התורה שבעלפה לתורה שבכתב. בשיעורים הבאים נלמד משניות שמתארות ומסבירות באיזו צורה, כיצד ומתי יש לקיים מצווה זו, ונראה שהתורה שבעלפה מתבססת על התורה שבכתב.
ג. במשימה 1א- מומלץ לשים לב שהתלמידים מציינים מהי מצוות העשה ומהי מצוות הלא תעשה.
להרחבת העניין ניתן ללמוד יחד את דברי ה'כלי יקר':
ומה שאמר לא תוכל להתעלם… לפי שהדבר מסור ללב. שאם יבוא אחיך וידרוש ויאמר: שור בסימן זה וזה נאבד לי, וישיאך יצרך
להתעלם ולהורות היתר לעצמך שמא ראה אותו אצל חבירו, או תרצה להטיל דופי בסימניו כדי להפטר ממנו בדיני אדם, מכל מקום "לא
תוכל להתעלם" מפני עין שלמעלה הרואה ומכיר בתחבולותיך. (הרב אפרים לונטשיץ, כלי יקר דברים פרק כב, ג)
ד. מומלץ להסתכל באתר הסיפור שלנו ולקרוא את הפרק, ולהחליט מה מתאים להביא לתלמידים לאורך הלימוד על מצוות השבת אבדה. ניתן להקשיב (שמע בלבד), לקרוא או לפתוח קישורים מתאימים.
ה. סיפור שממחיש את הקושי והמשמעות בהשבת אבדה
כשיצאתי להסעה בבוקר הבחנתי בזה בזווית העין. משהו צבעוני מתחת לספסל. התחלתי להתכופף כדי לראות מה זה, אבל שמעתי את האוטובוס מתקרב ורצתי לתחנה. בצהריים כשחזרתי מבית הספר ראיתי את זה שוב, הפעם התכופפתי מתחת לספסל והרמתי: ארנק ורוד. פתחתי – היו שם שלוש מאות שקלים, עגילים מוזהבים, ושם עם מספר טלפון כתוב בשחור על הצד הפנימי של הארנק: אורית כהנא.
שלוש מאות שקלים! זה בדיוק הכסף שיספיק לי לקנות את הנעליים שכל כך רציתי. אבל… אורית כהנא… זה שלה… היא איבדה שלוש מאות שקלים וגם עגילים יפים, כמה תשמח כשתקבל את זה חזרה. בעצם – מי זאת בכלל?! היא לא גרה כאן באזור, והיא לא דאגה לארנק שלה. ואילו אני – אני שמתי לב, אני התכופפתי והרמתי, עובדה שזה חיכה לי כל היום – כנראה שזה מגיע לי. אף אחד לא יידע שמצאתי, אקח לעצמי את הכסף, ואת הארנק אשאיר כאן – מישהו אחר יחזיר לה את העגילים והארנק.
הוצאתי את הכסף מהארנק, הכנסתי לכיס, ונזכרתי בכסף שהרווחתי בעצמי בקיץ, כשעשיתי קייטנה לילדים בשכונה. מה היה קורה אילו הייתי מאבד את זה? אולי אורית הזאת עבדה על זה קשה? וגם אם לא – זה שלה! הכסף התחיל 'לעקוץ' אותי בכיס. אוף… כל כך רציתי את הנעליים האלו, ועד שיש לי הזדמנות…
שאלות לדיון בעקבות הסיפור:
מהם הלבטים של המוצא בסיפור?
אלו מחשבות מובילות אותו להשיב את האבדה, ואלו מחשבות מובילות אותו לקחת לעצמו?
תוך כדי הדיון לכוון לדיון בחשיבות של מצוות השבת אבדה ובחידוש שיש בה..
משימת כתיבה (אפשרית לבית)
כתבו סוף לסיפור, תארו את התהליך שגרם לו לבחור אם להשיב את האבדה.
ו. ב"מרחיבים את המבט"- במהלך קריאת המקור מהגמרא על שלושה שהקב"ה מכריז עליהן בכל יום, יש לחדד שכאן המילה "מכריז"
הינה במשמעות של שבח גדול (בניגוד למשמעות המילה "מכריז" שנפגוש במשניות הבאות).
אפשר לקיים דיון בכיתה בשאלה המובאת אחרי המקור, או לתת לתלמיד להציג עני המוצא אבידה ולפרט את לבטיו בפני הכיתה.
הפנמה / ערכים
א. הנושא של תשומת לב לעומת התעלמות הוא ערך בסיסי במצוות השבת אבדה. ניתן לשאול תלמידים על סיטואציות מהחיים שבהן הם חוו התעלמות לעומת תשומת לב, ומתי הם עצמם התעלמו או שמו לב לאדם אחר.
בחוברת מופיעה תמונה של ילדה שמוצאת בובה מיוחדת, וברקע ילדה עצובה יושבת בחלון. ניתן להשתמש בתמונה כבסיס לדיון: מה
מרגיש מי שמאבד, מה מרגיש מי שמוצא אבדה, אילו דילמות יכולות להתעורר במוצא, וכו'.
אפשר להקרין את הסרטון הקצרצר (דקה וחצי) שבו ילדה אובדת באמצע קניון ולא שמים לב אליה.
ב. להרחבה על ערך מצוות השבת אבידה ניתן להביא את דברי המדרש ולדון בהם בכיתה:
דברים רבה (וילנא) פרשת עקב פרשה ג, ג
מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו אנשים להתפרנס שם והיו בידן שתי סאין של שעורים,
והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועשה אותן גורן וכונסן.
אחר שבע שנים הלכו אותן החברים לשם לתבוע אותן ליתן להן. מיד הכיר אותן ר' פנחס בן יאיר.
אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם.
…מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצוארו.
אמרו לו: רבי, "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י, כב). אמר להם רבי שמעון בן שטח: חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי.
הלך והחזירהּ לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח.
אין תגובות