יחידה 4: פרק ב משנה ג
מציאת דברים שהונחו בכוונה
מערך שיעור מוצע זמן הוראה מומלץ: שלושה שיעורים הרישא של המשנה (שני שיעורים) א. פתיחה: דיון בדוגמה של מציאת משחק מחשב (או דוגמה אחרת רלוונטית לתלמידים). ב. מקרא מפה: הגדרת המושג דרך הנחה, ויישומו בעבודה בחברותות בדוגמאות במשימה 2. ג. איסוף במליאה של שיקולי הדעת, לימוד המושג מקום משתמר ומקום שאינו משתמר והשלמת תרשים הזרימה במשימה 3 במליאה. ג. צעד ראשון: יצירת תרשים כאמד"ט של הרישא של המשנה, כולל הסבר על מקרה מפוצל. ד. לומדים את השטח: יישום המושגים במשנה. במליאה הבנה של המקרים, האם הם מקומות משתמרים או לא, ולכן מה יש לעשות. ה. יישום הדינים במשנה על דוגמאות מימינו: שיעורי בית – משימה 5. הסיפא של המשנה (שיעור אחד) א. פתיחה: דוגמה מהעיתונות הקשורה למשנה (קישורים בהמשך), עם דיון. ב. צעד ראשון: יצירת תרשים כאמד"ט של הסיפא של המשנה. ג. צועדים ביחד: לימוד בחברותות של המקרים והדינים. ד. סיום: בדוגמה של מציאת מטמון במיטה של יד שרה. |
תוכן
משנה ג עוסקת במציאת חפצים שהונחו בכוונה. מצב זה מורכב מכיוון שהוא מעלה שאלות לגבי החובה להשיב אבדה: האם בעליו השאיר את החפץ כאן בכוונה ומתכוון לבוא לקחתו? האם בעליו שכח אותו כאן? האם החפץ אכן יישאר כאן עד שבעליו יבוא או שמא בעליו לא ידע שעלולים לקחת אותו משם? יש גם מקרי ביניים כמו מקומות לא כל כך משתמרים.
העיקרון המנחה הוא שבכל מצב יש לבחון את הנתונים ולבדוק מהי הדרך הפשוטה והבטוחה שהחפץ יחזור לבעליו.
מתוך כך ללמוד את פרטי הדינים:
אם זהו מקום "משתמר" – שהחפץ ישמר שם למשך זמן, עליו להשאיר אותו שם, משום שכנראה בעליו השאיר אותו שם בכוונה ומתכנן לחזור ולקחתו.
אם המוצא ייקח אותו ויכריז עליו תיגרם לבעלים של החפץ טרחה מרובה כשיצטרך לבוא לקבל תמורת סימנים, ואם אין סימנים אז אין לבעלים של הדבר דרך לקבלו חזרה, ולכן אין כל תועלת בלקיחת החפץ על מנת להכריז עליו.
אם זהו מקום שאינו משתמר, עליו לקחת את החפץ ולהכריז עליו, כי כנראה שהוא לא יישאר עד שבעליו יגיעו.
המקרים ברישא של המשנה – מקרים שגרתיים של דברים שנמצאו בדרך הנחה
- גוזלים שבשדות – המשנה מתחילה במקרה של ספק – הגוזלים קשורים מאחורי הגדר או בשבילים בשדות. זהו מקום שאינו מאד משתמר, ובעיקרון היה עדיף לקחת ולהכריז, אך אין בגוזלים סימן (כי היה מקובל לקשור כך) ולכן הדין הוא שלא ייגע בהן, כי אי אפשר יהיה למסור אותם למאבד לפי סימנים. כדאי לדון במקרה זה עם התלמידים: האם ברור שהגוזלים הונחו שם? איך ניתן לדעת? האם הם יישארו שם עד שהבעלים שלהם יבוא? (ובלשון חכמים: האם זהו מקום משתמר?) מהי הדרך הכי טובה להניח שהם יחזרו לבעליהם?
- מציאה באשפה: בימי המשנה, האשפה הייתה נאגרת בצורה שונה. שאריות אוכל היו משמשות למזון לבהמות או לזבל את השדות וחפצים ישנים היו מושלכים במקומות מיועדים מחוץ לעיר, ולא פונו משם. אדם שרצה לשמור חפץ ולא היה לו מקום בבית (וכמובן גם לא כספת או בנק) היה יכול להטמינו בערמת אשפה זו. בנוסף, היו מגיעים אנשים לחפש כלים ישנים בערמה זו, ואז ייתכן ששכחו שם חפץ אחר ששייך להם.
להרחבה, מאמרו של אברהם אופיר שמש
בימינו, אף אחד לא מניח חפץ בכוונה בתוך האשפה, אך אפשר לדבר על מקרים דומים – אדם שמחביא משהו בין השיחים בגינה לזמן קצר, או מאחורי מדרגות של בניין וכד'.
ניתן לתת דוגמה לכלי מגולה באשפה, לדוג' מפתחות רכב שנפלו לאשפה, וייתכן שבעל המפתחות אפילו לא יודע שהם בפח. על המוצא ליטול את המפתחות ולהכריז.
המקרים בסיפא של המשנה – מטמונים וכד' שנמצאו בחומות ישנות וכד'
מפרשי המשנה מבארים את הטעמים לדינים השונים, ציטוטים חלקיים נמצאים בחוברת.
איך זה רלוונטי לימינו? גם היום מוצאים מטמונות במקומות שונים – בתוך מזרונים וכד' (ראו בכתבות בהמשך), וכן יש דיונים רבים בפוסקים על מציאה של חפץ שלבעלי המקום לא ידוע עליו. למשל: תו זכיה/ פרס בבקבוק משקה בחתונה. של מי הפרס? של המוצא, בעל השמחה- ששכר את המקום לאותו לילה וקנה את המשקאות, או בעל האולם- שהוא בעל המקום.
מבנה המשנה
המשנה מחולקת באופן די ברור לרישא ולסיפא (בגלל אורכה של המשנה הלמידה נעשית בנפרד). הרישא של המשנה עוסקת במקרים שגרתיים יותר, בעיקר מציאת דברים שהונחו בזמן האחרון, לעומת הסיפא שעוסקת במציאת מטמונות שניכר בהם שהונחו לפני זמן רב.
יש לעסוק בנפרד במבנה של הרישא ובמבנה של הסיפא, בכל פעם לפני לימוד אותו חלק במשנה.
ברישא של המשנה התלמידים פוגשים לראשונה השנה מקרה שמתפצל לשני מקרים. יש לוודא שהתלמידים מבינים את הרעיון. אפשר להקדים לקריאת המשנה דוגמאות 'מהחיים', כמו 'כשתחזור הביתה, אם תקבל שיעורי בית – תעשה אותם מיד, ואם לא תקבל – תוכל ללכת לחבר', ואז לבקש מהתלמידים לזהות היכן יש מקרה מפוצל במשנה. המילה אם רומזת לכך שיש מקרה מפוצל, אך זה אינו הכרחי.
הרישא של המשנה
המקרה הראשון ברישא 'מצא אחר הגפה…' בעצם מכיל בתוכו כמה מקרים וכתוב בצורה מורכבת תחבירית. כיוון שמדובר בתחילת הלימוד לא נכנסנו לדקויות. בגדול מדובר על מציאת גוזלים בכמה מקומות. (ובכיתות המתקשות אפשר לוותר על החלוקה לגמרי
ולהתייחס לכל המשפט הראשון כמקרה אחד שדינו "הרי זה לא ייגע בהם")
את הדינים אפשר לזהות בקלות יחסית משום שהם מורים לאדם אם להכריז או לא לגעת.
הסיפא של המשנה
אפשר להנחות את התלמידים לזהות את הדינים משום שהם מכריעים של מי המציאה, של האדם או של בעל הבית.
הצעות הוראה, המחשה ויישום
הרישא של המשנה
הבנת הרישא של המשנה דורשת הבנה של המושגים דרך הנחה ומקום המשתמר. נוסף על כך במשנה מקרים שאינם מוכרים לתלמידים מהמציאות היום. לכן הקדמה טובה ומבוססת שמקנה היטב מושגים אלו עשויה להביא להבנה קלה יותר של המשנה. אנו ממליצים להשקיע זמן בהקדמה של המשנה לפי ההצעות שמופיעות כאן ובחוברת.
א. לפתוח את השיעור בדיון בדוגמה עכשווית, בסיפור שלפניכם:
"אימא ואני היינו בדרך הביתה, לאחר קניית אופניים חדשים לכבוד יום ההולדת שלי במרכז הקניות סמוך לביתנו.
בדרך חזרה הביתה, עצרנו בגינה ציבורית סמוכה, התיישבנו על ספסל ושוחחנו. לפתע נתקלו רגליי בקופסא.
הסתכלתי מתחת לספסל וגיליתי שקית ובתוכה משחק קופסה חדש באריזה, שנקנה באותה החנות בה קנינו אנחנו.
התלבטתי האם להרים את המשחק ולנסות לברר למי הוא שייך, אך אימא אמרה שבטח אחת מהאימהות קנתה אותו
והניחה אותו בכוונה מתחת לספסל בזמן שהיא מסתובבת בגינה עם ילדיה.
מה אתם הייתם עושים במקומי?"
קיימו דיון על המציאה: מה ההבדל בין המציאה הזאת למציאות קודמות שדיברנו עליהם? האם הונחה שם בכוונה? האם זה יישאר שם עד שהבעלים יחזרו? האם ניתן להכריז על האבידה אם אין בה סימן? במקרה שלנו מדובר על אבדה שאין בה סימן (ליד חנות שמוכרים עוד הרבה כאלו), וספק אם האדם הניח, לכן צריך להשאיר. בהמשך אפשר להראות לתלמידים שזו דוגמה דומה מאד למקרה הראשון במשנה.
מתוך הדיון ניתן לברר את הכללים ולהבין את העיקרון החשוב שבכל אבדה או דבר שאנו מוצאים אנו צריכים לחשוב מהי הדרך הכי טובה, הכי בטוחה וקצרה, שהדבר יחזור לבעליו.
ב. לאחר הלימוד בחברותות (משימה 2) לערוך איסוף במליאה עם דגש על שיקולי הדעת: האם זה קשור במקום? מה ההבדל בין המקומות? האם זה קשור בחפץ? בסימן שעליו? מתוך כך להגדיר את המושגים מקום משתמר ומקום שאינו משתמר, ולהשלים יחד עם התלמידים במליאה את תרשים הזרימה שבמשימה 3.
ג. להציג מספר תוצרים של התלמידים ממשימה 5, כאשר הכיתה כולה צריכה 'לפסוק' מהו הדין, האם יש לקחת את החפץ ולהכריז או להשאיר אותו במקומו.
הסיפא של המשנה
א. לפתוח בדוגמה על האדם שמצא כמעט מאה אלף דולר בשולחן שקנה מיד שניה באתר ynet.
או בדוגמא של התלמיד שמצא כסף בתוך ספר בספריית בית ספר, אתר nrg.
לאחר הצגת המקרה (לפני שמספרים מה היה בסוף) לדון מהו הדין ומהם הנימוקים. האם ניתן לדעת בוודאות של מי הכסף? האם שייך כאן המונח ייאוש?
ב. לסיום כתבה מאתר ynet על מטמון שנמצא במיטה שהוחזרה ליד שרה. לאיזה מקרה במשנה מתאימה הכתבה?
רבי עובדיה מברטנורא חי במאה הט"ז. נולד באיטליה, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. |
אין תגובות