שאלה: חודש אלול הגיע. האם אני עדיין יכול לטעת עץ לימונים בגינה שלי?
תוספת שביעית
למרות שכל דיני השביעית חלים רק מתחילת שנת השמיטה (מראש השנה) למדו חכמים (ר"ה ט.) שישנו דין תוספת שביעית, ולכן מן התורה אסור לחרוש את השדות שלושים יום קודם השביעית (ומדרבנן נאסר אף קודם).
אולם, בגמרא (שם) מבואר שלדעת רבי ישמעאל ההלכה למשה מסיני היא שרק בזמן שבית המקדש קיים יש איסור של תוספת שביעית, אבל לאחר החורבן, אין יותר דין תוספת שביעית.
למרות זאת, לאחר החורבן המשיכו לנהוג כך (מדרבנן), עד שבאו רבן גמליאל ובית דינו וביטלו את דין תוספת שביעית. וכך נפסק להלכה ברמב"ם (ג, ט):
וכל הדברים האלו בזמן המקדש כמו שאמרנו, אבל בזמן הזה מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה.
לכן, למעשה מותר בימינו לעבוד בקרקע עד ראש השנה. דבר זה כולל את כל המלאכות: חרישה, זיבול, ניכוש עשבים וכדומה.
נטיעה לפני השביעית
דברים אלו מתייחסים לחרישה ולשאר עבודות האדמה, אך נטיעת עצים עשויה להיות אסורה גם קודם השמיטה. במשנה (ב, ו) נאמר:
אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה… רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לשתי שבתות.
במשנה מבואר שאסור לנטוע, להבריך או להרכיב, סמוך לשביעית. משך הזמן האסור בנטיעה נתון במחלוקת תנאים, הקשורה לשאלת הזמן שלוקח לאילן עד שהוא נקלט בקרקע. למעשה אנו פוסקים כרבי יוסי ורבי שמעון שהקליטה אורכת שבועיים, אך הראשונים נחלקו בהבנת משמעותה ההלכתית של שיטה זו. בגמרא (ר"ה י:) נאמר:
לדברי האומר שתי שבתות – צריך שתי שבתות ושלשים יום.
בפשט הגמרא נראה שאיסור הנטיעה מתחיל 44 יום לפני ראש השנה (דהיינו חודש, ועוד שבועיים נוספים). הראשונים נחלקו ביחס לנקודה זו בפרט ובהבנת טעם איסור הנטיעה בכלל:
לדעת רש"י (שם) אסור שהעץ ייקלט בקרקע בשביעית, ואף לא בתוספת שביעית. בטעם הדבר כתבו האחרונים שגם אם מלאכת האדם נעשתה קודם השביעית, עצם הקליטה מונעת את "שביתת הארץ" (לפי הבנה זו, פרט לאיסור מלאכה בשביעית על האדם, ישנה מצוות עשה שאדם צריך לדאוג שאדמתו תשבות. ויש מקום לדון בכך רבות ואכמ"ל). לפי זה בימינו, שאין דין תוספת שביעית, אסור לטעת עצים 14 יום לפני השביעית. כך סבר למעשה גם ר"ת (תוס' שם ד"ה שלושים) (אף שהסביר את הסוגיה באופן שונה).
הרמב"ם ביאר (פירוש המשניות שם, וגם בהלכות שמיטה ג, יא) בדרך אחרת לגמרי, ולדעתו אין איסור מצד עצם הקליטה בשביעית אלא משום מראית עין.
ישנו דין בדיני ערלה, שכדי ששנה תיחשב למניין שנות ערלה, צריך שיהיו בה לפחות 14 יום לקליטת הצמח ועוד 30 יום הנחשבים כשנה. כלומר, אם ייטע קודם ט"ו באב – תיחשב לו שנה זו כשנה הראשונה לשנות הערלה, ואילו אם ייטע את האילן לאחר ט"ו באב, יתחיל מניין השנים מן השנה הבאה. כיוון שאם ייטע בסוף השנה השישית יתחילו שנות הערלה רק מן השנה השביעית, הרואים את העץ עלולים לחשוב שהאדם נטע את העץ בשביעית. לכן אסרו לטעת בשנה השישית עצים לאחר ט"ו באב (אך בט"ו באב עצמו מותר לטעת). יש להדגיש, שלדעת הרמב"ם האיסור חל גם כיום 44 יום לפני השביעית, כלומר מט"ו באב, משום שאין הוא תלוי בדין תוספת שביעית.
היתרים לנטיעה אחרי ט"ו באב
האם יש אפשרות לטעת עצי פרי לאחר ט"ו באב? ראינו שהצורך ב-44 יום כולל 14 יום של קליטה. לכן, אם האדם נוטע אילן עם גוש אדמה (בגודל שיכול לגדל את העץ במשך שבועיים) – מותר לו לטעת עד ר"ח אלול (עד שקיעת החמה של יום כ"ט באב), שכן האילן כבר נקלט. כיום, כמעט כל האילנות מגיעים מהמשתלות עם גוש אדמה כזה, ולכן ניתן לנטוע אותם עד כ"ט באב.
אם האדם נוטע אילן פרי עם גוש אדמה ועם חור בתחתית הכיסוי בקוטר 2 ס"מ (שהונח במשתלה על האדמה ולא על פלסטיק), ניתן לנטוע אותו עד ראש השנה, כיוון שבעת העברתו מהמשתלה אל מקום הנטיעה, ספירת הערלה אינה מתחילה מחדש, ואם כן לא שייכת כאן בעיית מראית עין (וכן כתב במשפטי ארץ א, ו, ח).
סיכום
מותר לטעת את עץ הלימונים (וכל עץ פרי אחר) עד ט"ו באב, ואם הוא בגוש אדמה ניתן לטעת אותו עד כ"ט באב. אם יש חור בתחתית הכיסוי בקוטר 2 ס"מ, והעץ הונח במשתלה ישירות על האדמה, מותר לטעת אותו עד כ"ט באלול.
אין תגובות